לפני 10 שנים. 5 בספטמבר 2014 בשעה 13:33
שבת שלום.
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 10 שנים. 4 בספטמבר 2014 בשעה 17:50
באצבעות...
לפני 10 שנים. 2 בספטמבר 2014 בשעה 19:09
השועל פונה לנסיך הקטן ומבקש ממנו לאלף אותו ומסביר לו כך:
"בשבילי אתה עדין רק ילד קטן, ילד כמו מאה אלף ילדים אחרים. ואין לי צורך בך. וגם לך אין צורך בי. בשבילך אני רק שועל, שועל כמו מאה אלף שועלים אחרים.
אבל אם תאלף אותי, נהיה זקוקים זה לזה, אתה תהיה בשבילי אחד ויחיד בעולם. ואני אהיה בשבילך אחד ויחיד בעולם"...
"אבל אם תאלף אותי, יהיו חיי כמו שטפי שמש. אכיר קול צעדים שונה מקולם של כל שאר הצעדים. שאר הצעדים מבריחים אותי אל בטן האדמה.
קול צעדיך יוציא אותי ממאורתי כמנגינה עריבה.
ועוד משהו. הבט! אתה רואה שם את שדות החיטה? איני אוכל לחם. אין לי כל צורך בחיטה. שדות החיטה אינם מזכירים לי כלום. וזה עצוב.
אבל לך יש שער זהב.
אז כמה נפלא יהיה אחרי שתאלף אותי: החיטה שצבעה כצבע הזהב, תזכיר לי אותך! ואוהב את קול הרוח בין השיבולים".
מעניין לשים לב ולבדוק את הקשר והתלות ההדדית, שבין המאלפ/ת לבין המאולף.
שני הצדדים זקוקים זה לזה, כפי שהטיב להסביר השועל לעיל...
מסקנה – כנראה שכל מה שצריך הוא למצוא מישהו לאלף...
לפני 10 שנים. 31 באוגוסט 2014 בשעה 18:57
לתרגם את המחשבות למעשים...
לפני 10 שנים. 30 באוגוסט 2014 בשעה 19:22
לפני 10 שנים. 29 באוגוסט 2014 בשעה 4:31
שבת שלווה ורגועה.
לפני 10 שנים. 26 באוגוסט 2014 בשעה 18:43
נחיה ונראה...
לפני 10 שנים. 25 באוגוסט 2014 בשעה 18:07
[סצינה קצרה]
לילה חמים על שפת הים, רוח קלילה ונעימה נושבת. חשוך, רק רחש הגלים נשמע.
היא יושבת על כסא נוח, הוא למרגלותיה, על ארבע, כפות רגליה היחפות מונחות על גבו.
מדי פעם היא מקרבת את כף רגלה אל פיו ונותנת לו ללקק אותה,
בוהן אחר בוהן, מקרבת ומרחיקה את כפות רגליה, לסירוגין.
ראשו מתרוקן ממחשבות והוא מתרכז במשימה שלפניו.
טוב לו שם לרגליה, הוא מרגיש שזהו מקומו הטבעי.
כעבור זמן מה היא שולפת מתיקה רצועת עור, כורכת אותה סביב צווארו, לא הדוק מדי.
'בוא נצא לטיול קצר ליד המים', היא אומרת לו.
היא קמה ממקומה, אוחזת ברצועה, הוא נותר על ארבע, הולך בעקבותיה,
מובל ברצועה שבידיה - הכלבלב השפוט שלה...
'אני כעיוור אחרייך הולך'...
לפני 10 שנים. 24 באוגוסט 2014 בשעה 19:22
לחובבי הצרפתית... לילה טוב ושקט.
Tu etais formidable...
לפני 10 שנים. 24 באוגוסט 2014 בשעה 5:14
תמימים לגמרי...