לפני 10 שנים. 23 באוגוסט 2014 בשעה 5:53
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 10 שנים. 22 באוגוסט 2014 בשעה 18:32
אוהבת ים, מאד.
שיר עצוב, בפורטוגזית, שמתאים לערב זה.
הלוואי שתהיה שבת שקטה בכל רחבי הארץ.
לפני 10 שנים. 20 באוגוסט 2014 בשעה 19:00
רוח בחושך נושקת לפני המים...
לפני 10 שנים. 18 באוגוסט 2014 בשעה 19:49
לפני 10 שנים. 17 באוגוסט 2014 בשעה 20:05
[סצינה קצרה]
טיסת לילה ארוכה, המטוס חשוך למדי, האורות מעומעמים. הנוסעים מנמנמים או ישנים, שקט. הוא יושב במושב לידה, גם הוא מנומנם. חש בנוכחותה לידו.
חורף, קריר מעט במטוס, היא פונה לדיילת ומבקשת שמיכה, פורשת אותה לרוחבה על שניהם. תחושה של חמימות וקירבה עוטפת אותו.
הוא עוצם את עיניו ומרגיש, שהוא שוקע בתרדמה נעימה.
בעודו מנמנם, הוא חש יד נשלחת אל מכנסיו, פותחת את הרוכסן וחודרת פנימה בבעלות, ממששת, בודקת, מועכת, עושה בו כרצונה.
הוא מתעורר, בכל המובנים, והשינה ממנו והלאה,
מרגיש כמו בובה ממין זכר שמשתעשעים בה, הבובה הפרטית שלה...
תוך כדי כך היא לוחשת באוזנו, 'קרא לדיילת ובקש ממנה משקה'. הוא תוהה כיצד יצליח לשמור על קול 'רגיל'
כשיקרא לדיילת ויבקש ממנה את שדרשה גבירתו, בעוד היא משחקת בו כל העת, מגרה אותו, מעוררת ולא מרפה,
אך ברור לו שסירוב לדרישתה אינו בא בחשבון.
הוא נושם נשימה עמוקה וקורא לדיילת בקול רועד מהתרגשות, בעוד גבירתו ממשיכה לעשות בו כבתוך שלה, מתחת לשמיכה...
לפני 10 שנים. 14 באוגוסט 2014 בשעה 16:49
לפני 10 שנים. 12 באוגוסט 2014 בשעה 7:45
לפני 10 שנים. 12 באוגוסט 2014 בשעה 3:50
מתוך הסרט האהוב עלי ביותר מבין סרטיו:
Do you consider yourself humorous?
I used to...
שחקן מוכשר, מצחיק, מטורף, ששיחק בתפקידים דרמטיים וקומיים ובכולם בלט ה-touch המיוחד שלו.
יהי זכרו ברוך.
לפני 10 שנים. 11 באוגוסט 2014 בשעה 15:18
פריטים יומיומיים, שכיחים, רגילים, תמימים לגמרי למראה
משנים יעוד ומשמעות בדרכים שונות ומשונות...
כיד הדמיון הטובה...
לפני 10 שנים. 9 באוגוסט 2014 בשעה 7:56