פינה אישית

בינתים אנחנו עוד כאן...

אז שיהיה לנו סופ"ש (ר)טוב ורגוע :)

נמשך ונרתע חליפות...

מילים ולחן: דפנה אילת

מתוך השיר בקצב הולס:

צחקי ילדה, צחקי 
עוד נכונו גשמי זהב 
עוד נשיר על ברק ועב 
נרוץ בין טיפות, נלקט רקפות 
ונצחק כי הכל כזב 

הסתכלי ילדה, הסתכלי 
בשערך רוח קל נשב 
על פני הר ובקעה את הינך מלכה 
את מלכת הסתיו 

צחקי ילדה, צחקי 
השדות מוריקים עכשיו 
והגשם ישיר על שדה וניר 
מנגינה של סתיו... 

יש מין כפתורים כאלה, סמויים מהעין, כפתורי הפעלה, שאם יודעים איך ואיפה ללחוץ עליהם, מביאים לתוצאות מענינות...

בדרך כלל הוא זה שנוהג, בכל המובנים, הוא השולט, המוביל. הוא רגיל לנהל את הענינים, לקבוע את הכללים.

אבל הפעם זה שונה.

ליל חורף קריר וגשום ושניהם במכונית. היא במושב הנהג והוא לידה, חגור בחגורה, עיניו קשורות במטפחת, והיא נוהגת.

הוא לא יודע לאן הם נוסעים, רק שומע את טיפות הגשם מכות בחלון, אך הוא סומך עליה בעינים עצומות, תרתי משמע...

הנסיעה נמשכת זמן מה, כבר איבד את מנין הדקות. באיזה שלב היא נעצרת, פותחת את החגורה שלו ופוקדת עליו לקום ולצאת מהאוטו.

תתפשט, היא אומרת לו, תיכנס חזרה לאוטו ותשכב על צידך במושב האחורי.

בחוץ קר ורטוב, אבל לא עולה בכלל בדעתו להתנגד להוראתה.  הוא ממהר לעשות כדבריה, נשכב במושב האחורי על צידו, עירום, רועד כולו.  עיניו קשורות עדין. 

מה היא זוממת? הוא תוהה בינו לבין עצמו.

יד נשלחת אליו מהמושב הקדמי – מלטפת, צובטת, מועכת ושורטת לסירוגין את גופו, לא פוסחת על אף נקודה בגוף.

הקור נשכח, הוא מתכנס בתוך עצמו, עיניו עצומות, קשורות במטפחת, והוא מתמכר למגע ידה. 

ברגע מסויים היד עוזבת אותו ומפסיקה לגעת בו, תחושת הקור חוזרת אליו אך לא לזמן רב. הוא ממתין בציפייה דרוכה... 

משהו קטן, רך ונעים מכסה אותו, ולאחר מכן עוד אחד ועוד אחד, ספוגים בבושם המשכר שלה:

מטפחות מלטפות, רכות, נעימות מכסות את כל גופו וכבר לא קר לו...

ובין גשם לגשם, יום חורף שמשי ונאה.

סופשבוע רגוע :)

צבעונית, מחממת, מלטפת, נקשרת, קושרת... מטפחת...

גשר צר מאד

והעיקר - לא לפחד כלל...

תאריך מאד סימטרי :)

אחד השירים האהובים עלי והמרגשים ביותר...

מילים: אהוד מנור
לחן: מתי כספי

עוד מעט כמעט 
אנו גוף אחד - 
את ידך נתת 
בידי שלי לעד. 
את לי עד 
שאני פוחד 
ולכן רועד 
כל גופי הלילה. 

יום יום וליל כל הזמן 
בנתיב אחד - 
לא מסומן. 
יום יום וליל - כל הזמן 
יחד ולבד 
לך לעצמי נאמן. 

אוהב אותך הלילה ואיתך מתעצב 
אוהב אותך הלילה ואיתך מתלהב 
עד הלב, עד כאב- מקווה, מתקרב. 

אט לאט 
נגלה מעט 
מי אני - מי את 
ואולי אולי נלמד - 
לוותר 
ולתת יותר 
עד שתיותר 
רק אהבתנו. 

יום יום וליל כל הזמן 
בנתיב אחד - 
לא מסומן. 
יום יום וליל - כל הזמן 
יחד ולבד 
לך, לעצמי נאמן. 

אוהב אותך הלילה ואיתך מתעצב 
אוהב אותך הלילה ואיתך מתלהב 
עד הלב, עד כאב - מקווה, מתקרב. 

עוד מעט 
יעלה האור 
ואני שיכור 
ורוצה אותך לזכור - 
ולשמור 
עד ימי הסוף, 
עד שנחלוף 
ותגוע הלמות התוף.