אני לא מפחדת ממך.
אני לא אעשה מה שתגידי.
את לא שולטת בסיטואציה.... אני שולטת בסיטואציה. את אוליי חושבת שאת שולטת בסיטואציה, אבל המחשבה הזו הופכת אותך לפתטית וטיפשה בעיניי.
את מנסה לאיים. את לא מעניינת.
הוא לא שלך.... הוא שלי. כשהלכתי בגללך, הוא בכה והתחנן שלא אלך. לא אכפת לו שאת תעזבי.
יותר מזה... הוא מייחל לכך.
אבל את בלתי נסבלת.
עצם הקיום שלך הוא עול עליו ועל כל מי שבקשר איתו.
לא עזבתי בגללו.
עזבתי בגללך. כי אני חשובה לי יותר מידיי בשביל השטויות האלו.
אבל הוא לא חשוב לך מספיק כדי שתביני את הנזק שאת גורמת לו....
והוא? נדמה כי הוא כלוא בין הרצון שלו לספק אותך לבין הרצון שלו לחיות חיים אמיתיים. הוא יודע, אמרתי לו, שבשביל חיים אמיתיים הוא צריך לשחרר ממך. אבל הוא לא מוכן לשיחה הזו... ואת? את פשוט מטען עודף שקשה להיפתר ממנו.
פתטית.
טיפשה.
עצובה.
מביכה את עצמך לטובת האגו השברירי והמנופח שלך.
תעזבי אותו. ואותי.