ללמוד כל יום ולא לדעת דבר

זה שכל האיברים בגוף, הנימים, הורידים וכל השרירים מחוברים בחיבור מושלם ושלם אליך בצורה נעימה. 

כאשר כל רמ"ח האברים מתחברים בחיבור עדין בין הלב שלי ללב שלך. 

הלב שלך והלב שלי מחוברים בצורה טבעית ומושלמת לאושר צרוף שמתמכרים להרגשה הזאת ככה שרוצים עוד ועוד וזה לא מספיק גם אם העוצמה כל כך חזקה ומספקת.

בקרב, האור מנצח את החושך.
בעוצמת אור הנכונה (והמדויקת), זאת תבוסה. ✌🏻

העולם שבו לזמן אין ערך ממשי. מלבד נקודת ציון להשוואה.
נקודה שבה התרחשה אהבה.
אהבה היא משתנה.
כמו בכל מרחב שאנחנו מכירים.
יש קבוע ויש משתנה.
אצלי במרחב האבה המשתנה הוא בעצם הקבוע והקבוע הוא המשתנה.
אחרי שניסיתי להסביר שאני חיי את העבר בעצם בהווה אבל זה לא באמת כך.
כי כמו שכתבתי, במרחב הזה אין ציר זמן.
להרגיש אהבה בחיים זאת מעלה.
לחוות שאוהבים זה מרגישים.
לחוות אהבה יש שזוכים.
לחוות אהבה אמיתית מעטים שמצליחים.
לחיות במרחב אהבה זה רק אצלי בנשמה.
לנוע בציר הזמן ובעצם לא לנוע כלל.
להבין שדברים משתנים בעבר הם בעצם משתנים בהווה.
המונח זמן מקבל משמעות אחרת ושונה ולא משנה.
כמו כל אדם המתוכנת.
הזמן מתחיל ונגמר.
אוסף נקודות אין סופי על רצף התקדמות אין סופי.
אין חידוש. זה מובן.
היינו קטנים וגדלנו.
זה פשוט ומובן.
אבל הייתכן שגדלנו ואז חזרנו אחורה "בזמן" וגדלנו עוד יותר?
הרי שהתכנות התקלקל.
וברור שהתוכנה לא נכונה.
והרי זה מימד אהבה.
מרחב אין סופי של רגשות.
הרגשות נעות על ציר אחד.
ציר אהבה.
הציר הזה הוא דינמי ומשתנה.
הוא לא גדל ולא קטן.
הוא לא לפני ולא אחרי.
אין למעלה ואין למטה.
הוא כל הזמן משתנה.
בעולם "הרגיל" זה לא רגיל.
בעולם הפשוט זה פשוט לא אפשרי.
ופה, במימד האהבה, זה שונה.

חזרה לסיפור.
בעולם "הרגיל" היא הייתה אהבה הראשונה.
אני זוכר את זה.
אני זוכר כל פרט.
כל רגע בדרך.
זוכר ולא שוכח.
זוכר כל ריח.
זאת הייתה אהבה ראשונה.
אין ספק שלא האחרונה.
אבל מסתבר שהיא הייתה האהבה השניה.
והרי, איך ייתכן?
האם אני ישן?
ואולי, אני לא נורמלי?
או שמא הכי נורמלי?
יש שיגידו ככה ויש שגידו אחרת. 
מה שבטוח זה לא נורמלי.
ועכשיו אחרי שהבנו את זה.
ננסה להבין את ההקשר לזה...
מסתבר, במרוצת השנים שמה שחוויתי בעבר הוא אהבה. אין ספק כלל.
אבל לפעמים דברים משתנים במרחב אהבה.
במרחב הזה הרגשות לא משתנים הן מתעצמים וגדלים ולפעמים גם קטנים.
מה שהרגשתי "אז" הוא בעצם "היום" נחשב אהבה אמיתית.
ובעולם "הרגיל" נחשב כראשון. בעצם שהוא היה צריך להיספר כראשון.

מה מיוחד במדרגות הנעות *השקופות*?
אם לבחון את הדבר לעומק.
הרי זאת אהבה אמיתית.
כמו ילד קטן, שכל פעם שעולה על המדרגות הנעות.
אין אינסופיות.
עולות ועולות ובכל פעם הצפייה אחרת.
ושוב פעם עולים.
והפעם זה אחרת.
והמדרגות לא נגמרות.
הן רק מתחלפות.
כל פעם אחרת.
עולות ועולות ולא מוותרות.
וכל פעם הצפייה אחרת.
במרחב האהבה כל פעם זה אחרת.
כל פעם זה שונה.
ואין יותר או פחות.
ובעולם "הרגיל" יש סדר.
והתוצאה באותו הסדר.
יש ראשון, שני וכן אלה. 
ובעולם שלמעלה אין סדר.
הכל גלוי ושקוף. יש רק בסדר.
השקיפות והאפשר הוא בהחלט הופך את הבלתי אפשר לאפשר.
ואין זה אומר שכל דבר בסדר.
ובטח לא כל דבר מותר.
אבל דבר אחד בטוח אפשר, לדבר על המחר.
במרחב הזה הכל אפשרי.
אין זמן. יש את הרגש.
והרגש הוא העיקר.
והעיקר מתחיל להתבהר והמקום מתחיל להתמלא והכל ניתן לשנות והכל ניתן להישתנות...
זה בעיקר הדבר היחידי שקבוע באין סוף המשתנים.

אהבתי אותה. מאוד.
היא הייתה האהבה השנייה שלי. פעם שנייה הבנתי והרגשתי מה זאת אהבה. אהבה עזה
הייתי חייל. היא הייתה חיילת.
החיבור היה מדהים. משמיים.
אז לא הכרתי, את היכולות שיש לי היום. הם היו שם, כל הזמן, פשוט לא מחודדים ולא מלוטשים.
היא גרה בדרום.
אני במושב
היא הייתה יפה (בעיניי).
היה לה גוף "טוב".
זה לא מה שמשך אותי בה.
היא הייתה קלילה, בראש טוב ואהבתי שהיא זורמת עם השטויות שלי.
היינו המון שעות ביחד.
הייתי "צפוני" בבסיס פתוח. ככה שכל השבוע ישנתי בבסיס.
היא הייתה עושה משמרות של 24 שעות בחמ"ל כמה פעמים בשבוע.
התקרבנו.
והתקרבנו, בדרך היחודית שלי.
לאט לאט, בבטחה ישר לכיוון המטרה.
כתבתי לה המון, בכתב יד בדפים של פעם.
שוחחנו שעות.
כבר אז ידעתי לדבר (לא כמו היום).
היו רגעים, שהם היו רק, שלנו.
בראש, הייתי בטוח שזה רק אני שמתאהב.
היא שמרה על התפר של ידידה ולא אהובה.

כל משמרת הייתה עולם.
עולם שלה ושלי.
כל יום הייתי מביט בה בהערצה.
צחקנו המון. תמיד ידעתי שאני מצחיק.
זאת היייתה הדרך היחידה שלי להתבלט.
הצחוק וההומור היו אחת הדרכים שלי להתקרב.
לא היה לי ספק שהיא תיהיה שלי.
"קניתי" אותה בשוקלד טעמי. אהבתי ממש אותו.
והסתבר שהיא גם.

הייתי בודק כל יום מתי יש לה משמרת.
שם לה טעמי ומתחת פתק.
תמיד היא הייתה אומרת "תודה על הטעמי".
הייתי מצפה לכל משמרת שלה.
אהבתי להתבונן עליה כשהיא הייתה מגיעה יפה, מטופחת ומאורגנת על מדי א'.
המדים היו צמודים והחמיאו לה מאוד.
ואיך היא בנחמדות וחינניות עוברת לב'.
איכשהו היא תמיד נראתה לי יפה. והרי זאת אהבה.
זאת לא חוכמה להתאהב ביפה.
כולם ידעו. או יש לומר חשדו.
שאני והיא זה אחרת.
הייתה לי סבלנות. בערמות. כמו מישהו שנתקע עם מלאי ענקי של סבלנות. אז זה היה ממש בזול שקניתי הכל.
היום זה ביוקר ולא מוכר לאף אחד (הסבלנות).
ידעתי מה אני רוצה.
בכל יום ידעתי שיבוא היום. היום המיוחד.

הייתי ישן מאוד מאוחר בשבילה ובגללה.
היא הייתה חייבת להישאר ערה. אבל תמיד הינו נרדמים.
אלו היו לילות של חברות עמוקה.
שיחות לתוך הלילה על כל נושא.
היה חדרון קטן בחמ"ל.
ישנו ביחד. אבל כל אחד לחוד. במיטת קומתיים.
אני למעלה היא למטה.
המתח המיני היה תמיד.
נגיעות,"הצקות" של מגע אוהב. כמו זוג אוהב.
דיברנו דרך המגע.
לא ידעתי מהי אהבה.
בשבילי כל נגיעה, כל מחווה, כל מבט היה עולם שלם של מחשבות, הערעורים וניתוחים אינסופיים.
כל נגיעה בגוף היתה כמו ליטוף בלב.
אני זוכר, הייתי מחסיר פעימה רק ממבט.
שילוב יד ביד היה "התקף לב" של אהבה.

הייתי תמים. מאוד.
היום אני מבין שזאת אהבה.

בלילות, היינו מחליפים נגיעות בקצות האצבעות. נגיעות, קטנות, של אוהבים. ללא מילים.
לא דיברנו במונחים כאלו מעולם. כי אהבה היא לעולם.

היא הזמינה אותי לדרום. 
בלי לחשוב שניה, לקחתי אוטובוס לביתה.
היה לה בית גדול ויפה.
מרשים ומאוד נעים.
"מה בא לך לעשות?" היא שאלה.
"מה שאת רוצה", כהרגלי, עניתי בביטול עצמי מוחלט.
"יאללה נלך לקניון" היא ענתה בחזרה.
בשמחה.
נסענו באוטובוס העירוני.
כמו זוג אוהבים שכובשים את העולם.
נכנסנו לקניון.
קניון עצום ומרשים.
עוברים את הבידוק.
מתקדמים לחנויות.
מלא חנויות.
המחשבות רצות לי בראש לא מבין למה צריך כל כך הרבה חנויות ומה עושים. בכל מקרה, רק לאחר זמן מה הבנתי שזה הרעיון של הקניון.
היא רצתה לעלות לקומה העליונה.
בוא נעלה במדרגות הנעות. היא אמרה.
פתאום אני נעצר ופשוט נפעם.
קופא במקום, לא זז.
רק מתבונן.
התבוננות עמוקה.
קראה בשמי והוסיפה "הכל בסדר?". 
מתבונן, סקרן וממוקד שאותה אני לא שומע כלל.
רק מתבונן ובוחן את הדבר הגדול והמיוחד שאני רואה.
"נו...מה נסגר איתך?!" היא כבר מרימה את קולה.
קופץ במקום, אומר לה "את לא רואה?"
היא, בתמימותה, שואלת "את מה?"
"את צוחקת עלי" אני עונה.
ומוסיף" את *המדרגות הנעות!* אני עונה לה בהתפעלות אין סופית.
" זה מטורףףףף."
אני מרים את הקול.
" די עם השטויות שלך, בוא נעלה כבר" היא אומרת.
" תראי את זה - זה מטורף!" אני מתעקש להסב את תשומת הלב שלה למה שראיתי. מדרגות *נעות שקופות!*
"מה נסגר איתך ונאנחת."
נו... באמת ו.. היא אומרת.
ממה אתה מתלהב? אומרת ולא מבינה אותי.
" אני בחיים לא ראיתי כזה דבר."
אתה ממש מתלהב כמו "ילד קטן" היא אומרת. בחן ובנימה הכי נעימה.
זה ממש חמוד שאתה מתלהב מזה אבל זה רק מדרגות נעות שקופות. ואני בעולם שלי, בעולם של "ילדים" שזה עתה גילה עולם חדש של צעצועים.

רגע עובר, אני מסתכל, מתבונן, חוקר, על המדרגות ואיך הן נעות לאורך הפס עם כל הרכיבים והחלקים ורואים הכל.

התלהבתי מזה המון זמן אחרי זה.
אני זוכר את זה. (עד היום מעל 20 שנה אחרי). 
דברנו על זה עוד שבועות לאחר מכאן.
סליחה, תיקון. דיברתי על זה שבועות על זה היא רק הסתכלה עלי ואמרה "אתה מיוחד."

זה היה דבר פעוט אבל כל כך יפה.

בלילות המבצעיים, היו יותר סמבציות.
הלילות היו ארוכים, בלילות אלו ישנו בחדר של הקמב"צ.
על הריצפה במזרן.
כל אחד והמזרן שלו.
המזרן הכחול היה הכי נוח.
תמיד דאגתי, להשיג לה את המזרן הכחול (העבה).
אלו היו לילות שידעתי שיהיה לי הזדמנות להתקרב יותר.

היה לילה אחד. יחיד ומיוחד.
הרגשתי שזה הרגע להשלמת המהלך.
דיברנו ודיברנו, לרוב זה היה אני.
מדי פעם היא אמרה משהו מצחיק.
רגע לפני שנרדמנו, אמרתי לה שאני ממש מרגיש לה.
שאני אוהב אותה.
לא במילים אלא בכוונות.
היה שקט.
הייתי בתול.
הרגע הגיע, נרדמנו.
אני פחות.
בדיעבד גם היא לא.
נצמדתי אליה.
שכבנו על הצד.
כל אחד לצד אחר.
הסתובבתי.
עכשיו אנחנו באותו הצד.
היה לה ריח טוב ומיוחד.
חיבקתי אותה.
הרגשתי שהיא נינוחה.
עמד לי.
התחלתי להתחך בה.
הרגשתי אותה.
שמעתי אותה.
נאנחת וגונחת מהמגע,
החיבוק והחום שהענקתי לה. פשוט דאגתי להעביר לגוף שלה את האהבה שלי.
זה היה רגע אירוטי.
רגע אוהב ומיוחד.
רגע שאנצור לעד.

היה ברור, שאני אוהב אותה. בלי סמני שאלה. בלי אולי, בלי בערך. בלי ליד. בלי נראה לי.
שום דבר לא היה ברור יותר ממה שהרגשתי.
אהבה טהורה ומיוחדת.
אהבה תמימה ומיוחדת.
אהבה בלב אל לב.

נרדמנו מחובקים כל הלילה. למרות שאלו היו מספר שעות בודדות.

זאת *הפעם השניה* *שהרגשתי אהבה.*

לילה קצר ושלם של חיבוק שהפך לזכרון. לעולם.
היה ברור שאנחנו אוהבים.
❤️

המשך יבוא... 

אני לא כאן לתת הסברים אלא להרגיש את הסיפורים.
כל דבר שאומר לא יספר את כל שנאמר.
כל דבר שאכתוב לא יעביר בך את שאני מרגיש.
זוהי אהבה שבפנים והרי לך אהבה בעולם של אנשים מופנמים.
כל דבר שקורה הוא משתנה.
משתנה בעולם של אהבה שאותה אנחנו משנים כל הזמן.

את נכנסת בדלת, הביתה.
אני כבר עירום.
הזין נמתח ונעמד דום.
עוד לפני שאת מורידה את התיק אני אוחז בך בחוזקה ומצמיד אותך לקיר.
לא מדברים.
טורף אותך במבטים.
את חצי נבהלת חצי נדלקת.
קורע ממך את החולצה.
את נשארת רק עם חזיה וטייץ.
טורף אותך בנשיקות חושניות.
הידים שלך עדין על הקיר צמודות ככה שאת לא יכולה לזוז.
אני לוחש לך "את עכשיו הזונה שלי! רק שלי!"
נותן לך סטירה חזקה.
את מרגישה את החוזקה.
נושם ומתמסרת לאהבה.
אני אזיין לך ת'צורה.
את חמה בשניה.
כל הכוס שלך רטוב כמו ים של אהבה.
מצפה לדבר הבא.
לא יודע מאיפה הוא יגיע אבל יודעת שעלי את סומכת.
העיניים שלנו מדברות.
הגוף מלא באנדרלנין, הזין שלי עומד מתוח וקשיח.
מסובב אותך עם הפנים אל הקיר.
אומר לך תורידי את המכנסים יאזונה.
את מוסיפה זונה שלך.
אני אומר לך "שששש שקט!"
את מורידה את המכנס, נשארת רק עם חוטיני וחזיה.
אני בראש חושב היא סקסית מטריפה.
מועך לך את הפנים לקיר ועם הלשון מלקק את הצוואר הגוף שלי תמוד לטוסיק הסקסי והנעים והזין הקשיח מורגש בין השני פלחי הישבן.
יורד לאט לאט לאורך הגב, עד לישבן.
מנשק אותו ברוך ובנעימים עד שנותן ספנקי לפנים (של הטוסיק).
ואת גונחת מכאבים נעימים שאותם מרגישים למרחקים.
ואני מוסיף עוד נשיקה ועוד אחת ואומר לך "את הזונה שאותך כל כך רוצה".
מוריד לאט את החוטיני.
מכניס אצבעות לכוס הרטוב ומוציא.
מכניס ומוציא.
את כבר בעולם אחר.
מתענגת וגונחת מהנאה.
מוסיף עוד ספנקי לקינוח והאצבעות עולות לאנאלי.
הזין שלי חם ואני רוצה כבר לחדור עמוק אבל נושך אותך בטוסיק עד שאת צורחת.
מסובב אותך מולי.
הידיים שלך כורכים אותך סביבי מנשק אותך בטירוף.
מוסיף עוד סטירה לאווירה.
את נדלקת במהירות ואני ממתין למציצה.
מוריד לך בכח את הראש, מתנגדת ואני מתעקש שאני האדון והקבוע.
את נכנעת באהבה יודעת שאני לא אוותר לך.
את יורדת ומוצצת.
אני מכניס לך את הפה ומוציא ככה חזק שאת נאנקת ונחנקת.
תופס לך את הראש חזק דוחף אותו לכיוון הזין שלי.
הזין קשה ועומד כמו שרק איתך הוא זקוף.
את כבר מתחילה לחרחר אני מכניס ומוציא.
בין לבין סטירה כואבת של אהבה.
את כבר "מתעייפת" ואני מושך אותך עם השיער למיטה.
"איי זה כואב" את אומרת.
ואני רק אומר "שששש שקט עכשיו אני מזיין"
מורידה את החזייה עד למיטה.
את רואה את הטירוף בעיניים ואני רואה את אהבה.
את נותנת לי סטירה שגורמת לי לטירוף.
את מתחננת שאכנס חזק ועמוק.
ואני רק רוצה לראות איך את מתחננת לקבל את אהבה שלי.
את אומרת" בבקשה תחדור אלי"
אני מחזיק לך את הסנטר וסותם לך את הפה ואומר "שקט! אני אחליט מתי להיכנס"
את נכנעת באהבה.
מכניס אצבעות לכוס החלק והנעים.
מכניס ומוציא.
יורד לאט לאט לפיטמות.
צובט אותם ואת צורחת מכאבים של אוהבים.
אני ממשיך לרדת לכיוון הכוס, מלקק את כל גופך.
מגיע לכוס הרטוב, טורף מלקק ודוחף אצבעות.
אגודל בחור של התחת.
ואת גונחת וגונחת.
מלקק ומלקק.
ואז אני עוצר הכל.
מביא את החבל.
מסובב אותך על הבטן.
ידיים מאחורי הגב.
כובל אותך קצת כואב.
את כנועה וחסרת אוניים.
מעמיד אותך בדוגי ומתחיל בעניינים.
בשנייה חודר ומתחיל קצב בלי להמתין.
זה חזק, אגרסיבי ונעים.
שאת בענננים.
אני מתחיל להגביר קצב ואת צורחת מכאבים שאותך ממלאים.
אני אוחז בידים תוך שנותן עבודה בדוגי.
מדי פעם סםנקי כואב להזכיר שאותך אוהב.
את מתנשאפת וגונחת.
עוברים לשזלונג.
הידיים כפותות.
מסדר אותך על העמדה.
מוכנה לפעולה.
את בדיוק בזווית.
מכניס ומוציא בקצב רצחני עם קצת משיכות בשיער להעצים את הטירוף.
את גונחת זהו אני כבר לא יכולה ואני אומר לך אנחנו רק בהתחלה.
לא ברור לך עוד כמה תצליחי להחזיק וזאת כל ההנאה.
אני מזיין חזק ואגרסיבי עם אצבע אחת בתוך הטוסיק.
את בטירוף חושים מוחלט שאת הכאב כבר לא מרגישה.
אני מגביר ומגביר קצב.
הזין כל כך קשיח שכל חדירה מורגשת בכל הגוף.
מרטיב את החור של הטוסיק. מרטיב ומרטיב.
יורד ומלקק אותו עמוק.
וחוזר וחודר.
מלקק עמוק את החור של הטוסיק וחודר עמוק.
את כבר לא איתנו את במקום אחר.
הזין שלי רק רוצה לחדור לחור של הטוסיק.
ואת אומרת לאט לאט ואני משתיק אותך ומושך לך את השיער אל תדברי יא זונה.
אני יודע שהזין שלי חזק ועומד בטירוף ולך זה יכאב.
מתעלם מהכאב שלך ורוצה רק לחדור לחור שנותן לי את אור.
אני חודר לאט לאט ואת נאנקת וגונחת מכאב של הנאה.
אני משתיק אותך ומכאיב לך, כאב של חדירה של אוהבים.
אני כבר לא מסוגלת לעמוד בטירוף והקצב ואז אני מרגיש שאני בפנים.
מתחיל לגביר את הקצב.
"מי הזונה שלי" אני שואל בקול של גבר.
ואת עונה, בקול חנוק וחלש "אני, אני הזונה שלך".
אני מזיין לך ת'צורה. מזיין ולא עוצר ככה כמו בסרטים הכחולים הטובים.
את לא מסוגלת כבר להכיל.
אני נותן לך ספנקי חזק.
"דייי תפסיק בבקשה" את ממלמלת ואני בשלי.
מרגיש שאת רק שלי.
מרגיש שאת כבר מתחילה לאבד את זה.
מתחיל להתכונן להשפרצה.
עוברים למיטה.
את מוצץ לי.
מוצצת ועולה.
תמצצי חזק יא זונה.
הידיים כבר לא כבולות.
והפה שלך מלא בזין שלי.
את מסמנת לי בעיניים שזהו.
אני מכניס ומוציא מתחיל לזיין לך את הפה.
חזק ומהר.
את רגע לפני עילפון.
אני בשלי.
אני אומר לך שזהו זה נגמר אני כבר מלא.
מתכונן להתרוקן.
מעמיד אותך בדוגי לקצב.
מתחיל לזין בלי הכרה.
מסתכל במראה.
ואת אומרת לי את הזין הכי טוב בעולם, ורק שלי.
אני עוד רגע מתפוצץ.
אומר לך זה מגיע... זה מגיע.
את מסתובבת ואני מתפוצץ על הפנים, תפתחי את הפה יא זונה שלי אני מוסיף ויוצא לי כמות של זרע לתוך הפנים.
רגע ההשתחררות הגיע בשניה הכל מתרוקן ומשתחרר.
ובאותו הרגע הלב מתמלא וגולש כי אותך אני אוהב.
נרדמים לשעתיים מחובקים ואוהבים.
קמים ואני אומר לך עכשיו תורך.
ואת בחיוך המיוחד עונה לי "באהבה אין תורות" תנשק ותחבק אותי.
אני רוצה שתגמרי.
אתה מלאך. את עונה.
אני שלך.
את גומרת מבפנים בצרחות של בחוץ.
אין ספק שהיום הזה היה נחוץ.

כבר זמן מה לא כתבתי לך. אבל אני לא עצוב.
לפחות לא כמו שהייתי רוצה.
נכון, זה לא אומר כלום.
בטח ובטח לא אומר שאני אוהב אותך פחות.
הפוך. 🙂
זה אומר שאני מתכנן, רוקח מזימות ודברים חדשים.
דברים מסעירים, דברים מפתיעים, דברים שיהיו רק שלך ושלי.
יש דברים שיפתיעו, יש דברים שפחות אבל מה שבטוח אני יודע שתמיד תעריכי את מה שאני עושה למענך ולמעננו.

אני יודע, מרגיש ומוקיר את ההערכה ואהבה שלך,אלי בכל פעם מחדש.
בכל רגע, פנוי, שיש לי אני חושב עלינו, עליך.
לי זה לא מובן מאליו שאת מעריכה אותי ואת כל הזוגיות הזאת.
ועוד לא כתבתי על ההשקעה העצומה שאת עושה למעני ולמעננו.
כל כך נעימה המחשבה הזאת שהיא מדהימה אותי כמה את אוהבת אותי.
לא תמיד קל לי להסביר כמה שאת מיוחדת עבורי. כמה הקשר הזה מעצים אותי.

אין אצלי כמויות של אהבה.
אין אצלי דרגות של אהבה.
אין אצלי יותר אהבה ואין לי פחות אהבה.

יש לי לב אחד עם המון אהבה.

הלב שלי רוצה לחבק, לנשק, לעטוף, להכאיב (בקטע מיני ומדוד), לאחוז (חזק), ללטף, לאכול (יחד), לצחוק, לבכות, להעניק, להשפריץ (שאת גומרת ואני), לזיין (חזק), לזיין לאט, לרדת וגם לעלות, לאכול, לשתות, לספר סיפורים אירוטיים, לראות סרטים כחולים, להתנשק בסימטה חשוכה, לאכול שווארמה, לאכול גלידה, לקריא ספר, לכתוב לך ברכה ליום הולדת, לעשות *מָסָז', לשתות קפה על שפת המדרכה, להבין שאנחנו בגג העולם בקומה ראשונה.
והחשוב מכל והכי כיף לדבר בגילוי נפש, בכנות, פתיחות ובכבוד על הכל!!!

אהבה בליבי טהורה, נעימה, מכילה, מבליטה, מרימה, מיוחדת ויחודיית ובעיקר היא לב שדבוק ללב שלך.
הדבק החזק בעולם - הגעגוע אליך, לגוף שלך, לנשמה שלך.
זהו דבק יותר חזק מדבק 3 שניות זהו דבק שברגע שהלב שלי פוגש את הלב שלך הוא נדבק בפחות משניה ולא משתחרר.

נותן לך ❤️ את כל האהבה שנמצאת בי.
האהבה שלי היא אינסופית, מיוחדת והיא רק שלך.

אני אוהב אותך הכי בעולם ויותר מכולם ליטלי שלי ❤️🔗

באיזה צד הלב? 

האם זה נורמלי שהוא בכל הגוף?
אני אוהב.❤️
לפעמים הוא בצד שמאל ויש פעמים שהוא בצד ימין.
האם אני חי? או שמה מת?
תלוי את מי בוחרים.
אני מאוהב.❤️
יש אנשים רגילים ואני מיוחד.
בזכותך. ❤️
אני מבין שללכת עם הזרם הוא העיקר.
אני בוחר אחרת.
בגללך.❤️
אני יודע של כל דבר סיבה.
אחרת לא היה נעשה.
ההגיון הוא הקיבעון.
ההצלחה טמונה בלימוד מהכישלון.
אין עוד מלבדו.
הוא יודע מה אני מרגיש.
ואת כמוהו יודעת, מרגישה את האהבה שלי.
לאהוב אין סוף פרושו שהסוף ידוע מראש.
אין סוף לאהבה.❤️🔗♾️

המילים הן יסודות העולם.
הן מיוחדות.
עגולות וחדות.
המילים מחברות את היקום.
המילים שלי מחברות לי את הלב אל הלב שלך.❤️❤️
מילים ללא עולם הן עולם ללא אנשים.
ללא מילים אין לנו אהבה.
לשמחתי, איתך, יש לי תמיד מילים.
מילים בכל הצורות, הגוונים ובכל המינים.
מילים בכל העוצמות, בכל הרבדים, בכל הצבעים.
מבט אחד שלך שווה (לי) 1000 מילים.
מבט אחד שלך שווה (לי) 1000 שירים.
רגש אחד הוא עולם שלם עבורי.
איתך יש לי מיליוני עולמות.
יקום אין סופי של עולמות.
עולמות של אהבה, נקייה.
מספיקה לי מילה אחת של אהבה אחת ויחידה, מאשר 1000 מילים ללא כוונה.

לא אוותר על המילים היפות שלך.
לא אוותר על המילים (שלך).
המשמעות לוותר על המילים (שלך),
היא לוותר על האהבה שלנו.

ולזה אני לא מוכן!!!

*אני אוהב אותך.*❤️♾️
רק תמשיכי את בשלך.❤️

קצת ממה שלמדתי בחיים:
מהפיל למדתי להיות אדיש וסבלני.
מהחתול למדתי על נשמות.
מהעכביש (בלי דגש ב-כ) למדתי להיות אדריכל.
מאפל למדתי על חדשנות וטכנולוגיה.
מסמסונג למדתי שהכל הפוך באפל.
משיאומי למדתי שאפשר לעתיק (מאפל וסמסונג) עם נגיעה שלי.
מהרמזור למדתי (המון) שהצבע הכי חשוב הוא הכתום! (הירוק (לבן) - כולם יודעים מה לעשות, כנ"ל לגבי האדום (שחור) ). הכתום הוא אפור.
מהנגר למדתי להיות מדויק.
מהנחש(ים) למדתי להיזהר.
מהטורפים למדתי לשרוד.
מחסר הבית למדתי שכל העולם הוא הבית שלו.
עוד למדתי מחסר הבית מהיא רעות.
מחבר למדתי מה זה להיות בנאדם שהוא בכלל רובוט.
מהבנות שלי למדתי מהיא תמימות (ועוד הרבה דברים).
מהוואטסאפ למדתי 🤟🏻 שפירושו "אני אוהב אותך" (והינה גם את למדת משהו חדש).
מהאופטומטריסט למדי להתבונן.
מהים למדתי את עוצמת השקט.
מהתרנגול למדתי לקום מוקדם.
מהנמלה למדתי להיות חרוץ (וחזק!).
מהאריה למדתי מה ערכה של לביאה.
מאמא ואבא (ז"ל) למדתי מה הם ערכים (ועוד הרבה).
מהתמנון למדתי לעשות הרבה דברים בו"ז.
מהכלב למדתי על נאמנות.
מהמוות למדתי מהוא אובדן.
מהמוות (עוד) למדתי שזה החלק הכי קשה בחיים.
מהדיג למדתי שחלק אוהבים וחלק לא אוהבים את הדג והתשובה תלויה בדיג.
מהקשת למדתי על אהבה.
מהרוח למדתי שאפשר להרגיש אהבה גם אם לא רואים אותה.
ממוכר הפלפל למדתי כמה עולה מנה וכמה חצילים הם טעימים.
מהסערה למדתי שהיא יכולה להגיע במפתיע ולא תמיד לפני השקט.
מאלו שרצים בטיילת בתל אביב בלי חולצה למדתי שהם מתלהבים.
מהקור למדתי להעריך את החום.
מהחום למדתי כמה מזיעים.
מהטיפשים למדתי להיות חכם.
מהחכם למדתי כמה טיפש הוא כשהוא חושב שהוא יותר חכם מהטיפש.
מהחוכמה למדתי שהיא נמצאת בלב.
מהשעון למדתי שגם שהוא מקולקל הוא מדייק.
מהנחתום למדתי על תשוקה.
מהקופאית בסופר למדתי כמה יקר פה.
מאנשים רעים למדתי להיות טוב.
מאנשים טובים למדתי להיות מצוין.
מאנשים שמנים למדתי כמה הם יפים (מבפנים).
מאנשים יפים למדתי כמה חשוב להיות עם אישיות חזקה.
למדתי שהאנרגיה הכי חזקה בעולם היא אהבה.
מהג'ירפה למדתי לשאוף גבוה.
מהאנשים מתנשאים למדתי להיות ענו.
מהגלים למדתי שהם רק נחלשים ואף פעם לא נגמרים.
מהידע למדתי שהוא מחזיק את העולם.
מהמילים למדתי שהן חודרות לנשמה. כמו השירים.
מהפוליטיקאים למדתי לחרטט.
מהנפח למדתי על כישרון. כמובן גם מהצייר.
מהצומח למדתי לפרוח.
מהשמש למדתי להישמר.
מהשומר למדתי להישמר.
מהתזונאית למדתי לאכול נכון.
מהמאמן למדתי מהיא השראה.
ממקלחת קרה למדתי כמה חם בחוץ.
מתל אביב למדתי שאין חניה.
מהתאונה למדתי שהכל לטובה.
מהפסיק קטן למדתי כמה משמעותי הוא.
מהתודה למדתי שהיא מילה קטנה בעלת משמעות גדולה.
מהאבן (פשוטה) למדתי שהיא יכולה להיות מלאה בחן.
מהשמיים למדתי שהם תלוים במזג האוויר.
מהחוקים למדתי שחיי בים לפרוץ גבולות.
מהמטרייה למדתי שאפשר הפוך.
מהקורנה למדתי כמה חשוב יח"צ.
מהספר למדתי ידע.
מהקומיקאים למדתי לצחוק ולהצחיק
מה הנוף למדתי לצלם.
מהדתיים למדתי על אלוהים.
מהחילונים למדתי על החיים.
מכהה העור למדתי שהם לא אשמים.
מהיפים למדתי שהם אמיצים.
מהאחותי למדתי פיזיקה.
מהנפש למדתי שהיא מדהימה.
מהכינים למדתי שהן קרציות.
מהקרציות למדתי שחבל שהן לא כינים.
מהתפוח למדתי שיש כמה סוגים של בני אדם.
מהטלפון למדתי שהוא כמו בני האדם יש חכם ויש טיפש.
מעצמי למדתי (ולומד) כל יום משהו חדש.