ליטל ודני יצאו לטיול רומנטי ביער טל שחר ביום אביבי מושלם. דני, חובב צילום מושבע, לקח איתו את המצלמה החדשה שלו, נרגש לתפוס את הרגעים המיוחדים עם ליטל. הם ארזו סל פיקניק מלא בגבינות משובחות, לחם טרי, תותים מתוקים ובקבוק יין אדום.
כשהגיעו לשולי היער, דני עצר לרגע לצלם את ליטל עומדת מול העצים הגבוהים. "את נראית כמו פיה ביער קסום," אמר בחיוך, וליטל הסמיקה קלות.
"אתה מרגיש את זה?" לחשה ליטל לדני, מתקרבת אליו, "כאילו היער קורא לנו פנימה."
דני הניח את ידו על מותניה, "בואי נגלה מה מסתתר בין העצים."
הם פסעו בשביל צר, ידיהם שלובות. דני עצר מדי פעם לצלם פרח מיוחד או קרן אור שחדרה בין העלים. ליטל הביטה בו בהערצה, אוהבת את הריכוז והתשוקה שראתה בעיניו כשצילם.
לפתע, הם הגיעו לקרחת יער קטנה ומושלמת. אור השמש יצר הילה זהובה סביב שיערה של ליטל, ודני מיהר לתפוס את הרגע במצלמתו.
"זה המקום המושלם בשבילנו," אמר דני ברכות, מושך את ליטל קרוב אליו.
הם פרסו את השמיכה על אבן שטוחה גדולה והתחילו להוציא את האוכל מהסל. דני מזג יין לשתי כוסות, מגיש לליטל את שלה בליווי נשיקה קלה.
כשאכלו, הם ישבו קרוב זה לזו, נוגעים בעדינות, מחליפים מבטים ארוכים ומלאי משמעות. דני האכיל את ליטל בתותים, אצבעותיו מלטפות את שפתיה בעדינות.
"תראה," אמרה ליטל בפליאה, מצביעה על הפרחים סביבם, "הם כאילו... רוקדים בשבילנו."
דני הנהן, מרותק. הוא צילם את הפרחים, אך עיניו חזרו תמיד לליטל. "את יפה יותר מכל פרח כאן," לחש.
אחרי הארוחה, הם שכבו זה לצד זו על השמיכה, גופותיהם נוגעים. דני ליטף את שיערה של ליטל בעדינות, בזמן שהיא שרטטה קווים דמיוניים על חזהו.
"אתה חושב שזה באמת יער קסום?" שאלה ליטל בלחישה, פניה קרובות לשלו.
דני חייך, "אני יודע שזה קסום, כי את כאן איתי." הוא נישק אותה ברכות, והעולם סביבם נעלם לרגע.
כשהחלו לארוז את הדברים בחזרה לסל, הם הבחינו בשביל חדש שנצנץ באור השמש השוקעת. דני צילם את ליטל עומדת בתחילת השביל, שיערה מוזהב באור הערביים.
ליטל ודני החליפו מבטים מלאי אהבה והרפתקנות. הם לקחו את הסל ואת המצלמה, אחזו זה בידו של זה, ופנו אל השביל החדש. הם היו מוכנים לגלות יחד את הקסם של יער טל שחר, ואת העמקת האהבה ביניהם.