ללמוד כל יום ולא לדעת דבר

המועדון היה בקומה השלישית של בניין ישן ברוטשילד. בלי שלט בחוץ, רק דלת שחורה עם אינטרקום. לחצתי על הכפתור, הלב דופק.

"כן?" קול גברי בטלפון.

"שלום, אני... רותם. אני בהזמנה."

"רגע." הדלת זמזמה, נפתחה.

עליתי במדרגות. המוזיקה נשמעה כבר מלמעלה - משהו אלקטרוני, נמוך, עם בס שפגע בחזה. בקומה השלישית עמד שומר ליד דלת אדומה. גבוה, שרירי, חליפה שחורה.

"רותם?" הוא בדק ברשימה.

"כן."

"ברוכה הבאה לבאבילון." הוא פתח את הדלת. "כללי הבית - מה שקורה כאן נשאר כאן. רוצה משהו עצור את זה. לא מצלמים. לא נוגעים בלי רשות. יש לך מילת בטיחות?"

"אדום." תרגלתי את זה כל השבוע.

"מעולה. תהני."

נכנסתי פנימה. החלל היה אפלולי, רק אורות אדומים וכחולים. המוזיקה חזקה יותר פה, הבס רועד באוויר. ראיתי אנשים - כמה לבושים רגיל, כמה בעור, אישה אחת במה שנראה כמו לבן תחרה בלבד עם קולר על הצוואר.

ניגשתי לבר. הברמן חייך. "מה תרצי?"

"ג'ין טוניק."

בזמן שהוא הכין את המשקה הסתכלתי סביב. החלל היה גדול - בר, רחבת ריקודים קטנה, פינות ישיבה חשוכות, ובצד דלתות. מאחורי דלת אחת נשמעו קולות - אנחות, מכות, צחוק.

"הפעם הראשונה?" הברמן שם את הכוס לפני.

"כ-כן," גמגמתי.

"רגוע. כולם פה אדיבים. אם מישהו מציק, אומרים לי."

שתיתי מהמשקה. האלכוהול שרף בגרון, עזר להירגע. הרגשתי את המבטים עלי - גברים, נשים, בודקים את השמלה השחורה הצמודה שלבשתי, את החזה שלי שתמיד משך תשומת לב.

"מסתכלים עליך," קול אמר מאחורי.

הסתובבתי. גבר עמד שם, גבוה, שיער כהה למפרע, זקן קצר, עיניים חומות ממש כהות. לבוש בחולצה שחורה עם שרוולים מגולגלים, ג'ינס. כמו שלושים ומשהו.

"אני יודעת," אמרתי.

"זה מפחיד אותך?" הוא חייך.

"קצת."

"טוב." הוא הושיט יד. "רועי."

"רותם." לחצתי את היד שלו. חזקה, חמה.

"מה מביא בחורה יפה כמוך למקום כזה?" הוא הסתמך על הבר, מסתכל ישר לעיניים.

"סקרנות."

"לגבי?"

בלעתי. "לגבי... לגבי שליטה. נשלטות. כל זה."

"ללא ניסיון?"

"איך ידעת?"

"הידיים שלך רועדות." הוא נגע באצבע אחת בכף היד שלי. "והנשימה מהירה. ואת לא יודעת לאן להסתכל."

הלב דפק מהר. "ואתה... יש לך ניסיון?"

"קצת." העיניים לא זזו שלי. "רוצה שאראה לך?"

"מה תראה לי?"

"איך זה מרגיש. להיות נשלטת."

כל הגוף התחמם. "כ-כאן?"

"לא כאן." הוא הסתכל סביב. "יש חדרים. פרטיים. אפשר לנעול. אני מראה לך משהו בסיסי, בקצב שלך. את אומרת אדום - עוצרים הכל. בסדר?"

היה לי צריך להיות מפחד. זר, מועדון מוזר, חדר פרטי. אבל משהו בעיניים שלו - ישירות, כנות - גרם לי להרגיש בטוחה.

"בסדר," אמרתי.

הוא הוביל אותי דרך החלל, עברנו ליד אנשים שרקדו, שישבו, שנישקו. ניגש לאחת הדלתות, פתח. בפנים היה חדר קטן - מיטה רחבה עם סדינים אדומים, מנורה עמומה בפינה, כיסא, על הקיר היו ווים ומתלים לאביזרים.

נכנסנו, הוא סגר את הדלת, נעל.

"לפני שנתחיל," הוא הסתובב אליי. "כללים. את אומרת לי מה בסדר ומה לא. אני לא עושה שום דבר בלי שאת מסכימה. אם זה נעשה יותר מדי - אדום. ואני עוצר. הבנת?"

"הבנתי."

"טוב." הוא ניגש, עמד קרוב. הריח של בושם, של סיגריות, של משהו גברי. "עכשיו, תסתכלי עליי."

הרמתי עיניים. הוא היה גבוה ממני, אפילו בעקבים שלבשתי.

"בוא נתחיל בפשוט." הוא הרים יד, שם אצבע מתחת לסנטר שלי. "תקראי לי אדוני. לא רועי. אדוני. מובן?"

"כן... אדוני."

"יפה." האצבע עברה על השפה התחתונה שלי. "את יודעת כמה את יפה?"

"אני... תודה."

"עוד לא שאלתי שאלה שצריכה תודה." החיוך חזר. "כשאני אומר לך משהו, את עונה כן אדוני או לא אדוני. נסי שוב - את יודעת כמה את יפה?"

"לא, אדוני."

"אז אני אגיד לך." הידיים ירדו לכתפיים שלי, החלו לעסות קצת. "את מדהימה. השיער הארוך הזה, העיניים החומות, הגוף... במיוחד החזה."

הפנים התלהטו. "תודה, אדוני."

"אני יכול לראות?" הידיים עדיין על הכתפיים.

"לראות מה?"

"את החזה. תורידי את השמלה."

בלעתי. "עכשיו?"

"עכשיו." הוא נסוג צעד אחד. "לאט. אני רוצה לראות איך את מורידה."

הידיים רעדו כשהרמתי אותן לכתפיות. משכתי אותן למטה, לאט. השמלה החלה לרדת. הוצאתי את הידיים מהשרוולים. דחפתי למטה על הירכיים. היא נפלה לרצפה.

עמדתי בחזייה ותחתונים. תחרה שחורה שקניתי מיוחד לערב הזה. החזייה מחזיקה את החזה - מה D, טבעי, תמיד הרגשתי שהוא גדול מדי.

"תסתכלי עליי," הוא אמר. העיניים לא זזו מהחזה שלי. "הסתכלי איך אני מסתכל עליך."

הסתכלתי. ראיתי את הרצינות בפנים, את הרצון בעיניים.

"החזייה," הוא אמר. "תורידי."

הידיים עלו מאחור, פתחתי את הסוגר. החזייה נפלה. החזה שוחרר, השדיים נפלו קצת במשקלם. הפטמות כבר קשות.

"לעזאזל," הוא לחש. "את מושלמת."

"אדוני..." לא ידעתי מה להגיד.

"בואי הנה." הוא ישב על הכיסא. "עמדי לידי."

ניגשתי. הוא הושיט יד, נגע. כף יד על שד אחד, מרגיש את המשקל. האגודל עבר על הפטמה. הגוף רעד.

"רגיש," הוא אמר. לא שאלה, קביעה.

"כן, אדוני."

הוא החל לגעת יותר. שתי הידיים, מחזיקות, לוחצות, מעסות. האצבעות צובטות את הפטמות. אנחתי, הראש נפל לאחור.

"את אוהבת את זה," הוא אמר.

"כן, אדוני."

הוא משך אותי קרוב יותר, הפה ניגש לפטמה. הלשון לקקה, המשיך. התחלתי לנשום מהר, הידיים שלי נשענו על הכתפיים שלו.

"רוצה עוד?" הוא שאל, הפה עדיין על העור.

"כן, אדוני, בבקשה."

הוא העביר לשד השני, מצץ חזק יותר. הידיים שלו על הגב שלי, מחזיקות אותי במקום. הגוף התחמם, הכוס התחיל להרטיב.

אחרי כמה דקות הוא עזב, נסוג קצת. "כרעי," הוא אמר.

"מה?"

"כרעי. לפני."

ירדתי לברכיים. הרצפה קרה, קשה. הסתכלתי למעלה אליו.

"ככה," הוא אמר. "ככה נשלטת צריכה להיות. על הברכיים לפני האדון שלה."

"כן, אדוני."

"עכשיו תפתחי לי את החגורה."

הידיים עלו, רועדות. פתחתי את האבזם, משכתי את החגורה החוצה. הוא הרים את הישבן מהכיסא, עזר לי להוריד את הג'ינס. הבוקסרים. הזין קפץ החוצה - קשה, גדול, הוורידים בולטים על הגזע.

הסתכלתי עליו, בלעתי.

"פעם ראשונה?" הוא שאל.

"לא... אני אחרי צבא, אדוני. אבל..."

"אבל לא ככה." הוא החזיק בזין בבסיס. "לא כשאת כורעת. לא כשאני מצווה."

"לא, אדוני."

"רוצה לטעום?"

"כן, אדוני."

"אז תבקשי יפה."

בלעתי. "אדוני, בבקשה, אני רוצה לטעום את הזין שלך."

"טוב." הוא משך אותי קרוב. "פתחי פה."

פתחתי. הוא הניח את הראש של הזין על הלשון שלי. מלוח, חם, חלק. סגרתי את השפתיים סביבו, התחלתי למצוץ.

"לאט," הוא אמר. היד בשיער שלי, מכוונת. "לאט, תטעמי כל מילימטר."

מצצתי לאט. הלשון סובבת סביב הראש, לוקקת את החור למעלה. הירדתי יותר, לקחתי את זה עמוק יותר לפה. הוא אנח, הידיים בשיער התהדקו.

"יפה," הוא אמר. "כזאת בחורה טובה. מוצצת את הזין שלי יפה."

השמיעה את המילים האלה גרמה לי להרטיב עוד יותר. המשכתי למצוץ, הידיים שלי על הירכיים שלו לאיזון. הוא התחיל לכוון - הזין נכנס עמוק יותר, עד שנגע בגב הגרון. השתעלתי.

"אדום?" הוא שאל מיד, עצר.

"לא... אדום לא. רק... עמוק."

"קחי הפסקה." הוא משך החוצה, נתן לי לנשום. "את עושה מצוין."

"תודה, אדוני."

"עכשיו תמשיכי."

חזרתי למצוץ. הפעם הוא לא דחף עמוק, נתן לי לעבוד בקצב שלי. אחרי כמה דקות הוא משך אותי למעלה.

"מספיק," הוא אמר. "עכשיו למיטה. שכבי על הגב."

עליתי על המיטה, שכבתי. הגוף רועד מהציפייה. הוא ניגש, משך את התחתונים שלי למטה. הסתכל על הכוס.

"מזה את רטובה?" הוא שאל.

"כן, אדוני."

"מזה שמצצת לי? או מהשליטה?"

"שניהם, אדוני."

הוא חייך. "תשובה טובה." כרע בין הרגליים, נשען קדימה. הלשון נגעה בכוס.

"אוהההה!" צעקתי. הגב נקשר מהמיטה.

הוא החל ללקק. לאט, מלמטה למעלה, הלשון שטוחה על כל הכוס. עבר על הדגדגן, סובב סביבו. הידיים שלו החזיקו את הירכיים שלי פתוחות.

"טעם כל כך טוב," הוא אמר בין ליקוקים. "כל כך מתוקה."

הגוף התחיל להיבנות למשהו. הרגשתי את זה בבטן, בירכיים, בחזה. הנשימה נעשתה מהירה, שטוחה.

"אדוני... אני... משהו..."

"אורגזמה," הוא אמר. "את קרובה."

"כן!"

הוא עצר, הרים את הראש. "לא עדיין."

"מה? למה?"

"כי אני אומר." הוא קם, הלך למגירה ליד המיטה. שלף קונדום. "אני אזיין אותך. ורק אז תגמרי. הבנת?"

"כן, אדוני."

הוא לבש את הקונדום, חזר למיטה. התיישב בין הרגליים שלי, הזין בידו. שפשף את הראש על הכוס, למעלה ולמטה.

"תגידי לי מה את רוצה," הוא אמר.

"אני רוצה שתזיין אותי, אדוני."

"רק תזיין?"

"אני רוצה שתזיין אותי חזק, אדוני. בבקשה."

הוא דחף פנימה. המילוי היה פתאומי, עמוק. צעקתי. הוא התחיל לזיין, הקצב מהיר מההתחלה. הידיים שלו על הירכיים, מושך אותי על הזין שלו בכל דחיפה.

"אלוהים! אלוהים, אדוני!"

"כן, צעקי," הוא אמר. "אף אחד לא שומע. צעקי כמה טוב זה מרגיש."

הוא זיין אותי חזק, עמוק. כל דחיפה פגעה במשהו פנימי שגרם לי לראות כוכבים. האורגזמה התחילה להיבנות שוב, מהר יותר עכשיו.

"אדוני... אני צריכה..."

"לא עדיין." הוא משך החוצה, הפך אותי על הבטן. "על ארבע."

קמתי על ארבע, התחת באוויר. הוא נכנס שוב מאחור, זיין חזק יותר. היד עברה על התחת, סטרה.

"אה!" צעקתי מההפתעה.

"רוצה עוד?" הוא שאל.

"כן, אדוני!"

הוא סטר שוב, חזק יותר. הכאב התערבב בהנאה. המשיך לזיין, לסטור, לאחוז בירכיים. הגוף שלי רעד, התכווץ.

"אדוני... בבקשה... אני לא יכולה לעצור..."

"עוד מעט." הוא השתחל על הגב שלי, היד עברה מתחת לגוף שלי למצוא את הדגדגן. התחיל לשפשף בעודו זיין אותי.

"אדוני!"

"רוצה לגמור?"

"כן! בבקשה! בבקשה, אדוני!"

"אז תגידי לי - לאיזה אדון?"

"לאדון שלי!" צרחתי. "לאדון שלי, אדוני, בבקשה!"

"גמרי." הוא שפשף מהר יותר. "גמרי עכשיו."

האורגזמה התפוצצה. ראיתי לבן, הגוף כולו התכווץ. צרחתי לתוך המזרון, הכוס לחץ על הזין שלו בגלים חזקים. הוא המשיך לזיין, להאריך את זה, וזה המשיך ועלה.

כשזה התחיל לרדת הוא משך החוצה. "תסתובבי," הוא אמר. "אני רוצה את הפה שוב."

התיישבתי על הברכיים על המיטה. הוא עמד לפני, השליך את הקונדום, החזיק בזין.

"תסיימי אותי," הוא אמר.

פתחתי את הפה. הוא נכנס פנימה, התחיל לזיין את הפה שלי. הידיים בשיער, מחזיקות את הראש שלי במקום. הזין נכנס עמוק יותר, עד הגב של הגרון. דמעות זלגו מהעיניים.

"הנה זה בא," הוא אמר. הנשימה כבדה. "הנה... הנה..."

הוא גמר. זרמים חמים של זרע ישר לגרון. בלעתי, שתיתי, לקחתי הכל. הוא המשיך לדחוף, להתרוקן בפה שלי. כשהוא סיים הוא נשאר שם עוד רגע, הזין רך בפה.

"נקי אותי," הוא אמר.

ליקקתי, ניקיתי כל טיפה אחרונה. הוא משך החוצה, התיישב על המיטה לידי. שנינו נשמנו כבד, הגופים מזיעים.

"את בסדר?" הוא שאל.

נהנתי. "כן. אני... וואו."

הוא צחק, משך אותי אליו. "זה היה מדהים. את היית מדהימה."

שכבנו שם כמה דקות, נרגעים. אז הוא קם, הביא מים מבקבוק ליד המיטה. נתן לי לשתות.

"איך זה היה?" הוא שאל. "לפעם הראשונה."

"יותר מכל מה שחלמתי." הסתכלתי עליו. "אתה... אתה עשית את זה הרבה."

"כמה שנים, כן."

"אתה יכול ללמד אותי עוד?" השאלה יצאה לפני שחשבתי.

הוא הסתכל עליי, הביטוי רציני. "את רוצה את זה באמת? זה לא משחק חד-פעמי."

"אני יודעת. אני... אני רוצה ללמוד. אני רוצה להבין את זה יותר."

הוא חשב רגע. "אנחנו צריכים לדבר יותר. על גבולות, על מה את רוצה, מה לא. BDSM זה לא רק סקס, זה תקשורת."

"אני רוצה ללמוד," חזרתי.

"טוב." הוא נישק לי על המצח. "אז ניפגש שוב. לא פה. במקום רגוע. נדבר."

"ומה אז?"

"אז נמשיך. לאט. נבנה את האמון. אני אראה לך דברים שלא ידעת שאת יכולה לחוות."

הגוף התרגש שוב. "כמו מה?"

"סבלנות." הוא חייך. "יש עוד הרבה זמן. הלילה היה רק ההתחלה."

התלבשנו לאט. כל פעם שהסתכלנו אחד על השני חייכנו. לפני שיצאנו מהחדר הוא עצר אותי.

"רותם."

"כן?"

"את פנומנלית. אל תשכחי את זה."

יצאנו מהחדר, חזרנו אל החלל הראשי של המועדון. המוזיקה עדיין נשמעה, אנשים עדיין שם. הכל אותו דבר, אבל משהו בי השתנה.

"מתי אני רואה אותך שוב?" שאלתי כשהגענו לדלת.

"שני ימים. יש לך טלפון?"

נתנו מספרים. הוא חיבק אותי, נישק על הלחי.

"לכי הביתה. תנוחי. נדבר מחר."

יצאתי מהמועדון אל רחוב רוטשילד. האוויר קריר, רענן. הרחוב שקט עכשיו, מעט מכוניות. הלכתי לעמדת מוניות, הגוף עדיין מזמזם.

הייתי רותם לפני שעתיים - סקרנית, מפוחדת, לא בטוחה.

עכשיו הייתי רותם שטעמה את עצמה בפעם הראשונה. שמצאה את מה שחיפשה.

וזה רק התחיל...