שאריות של עצמות

"איך הבגד ים החדש שלי?"

"יושב מושלם, האמת" (בת זונה יש לך פיגורה וגם מוח כמו שעון חול)

אני והשותפה לדירה שלי מתפקדים בצורה אזוטרית, משהו. 

מהצד ואם יראה השד נכונות להניח מצלמה במטבח שלנו, אנחנו נראים כמו זוג נשוי. מעשנים ביחד, סדרות ביחד, מבשלים ביחד, שיחות עומק לכל עבר. בחגי ישראל שנינו מוותרים על המשפחה כדיי לצאת אל השוליים הגאוגרפיים ולנוח בחיק זירות חדשות. אנחנו הולכים לים ביחד, הולכים רק שנינו למסעדות, אם אני בדירה והיא בדירה כנראה שאנחנו באותו חדר. אני משפחה, אנשים חושבים שאנחנו זוג. אני בכנות מבין אותם, למה הם חושבים ככה. אבל האישה נמשכת אליי בדיוק אפס מעלות. 

ידידות ראשונה בחיי עם אישה אשר לא הזדיינה לאלף הרוחות. היו ועוד איך היו תאקלים אבל נשמרה כאן איזושהי רמה של הערכה, אמון, הדדיות ותקשורת שלא באמת יצא לי לחוות. אני רגיל שאנשים, גברים וגם נשים - בורחים ממני כשנופלת לי המסכה וזה לא מסתדר להם. האמת? קרה מספיק שכתבתי על זה שיר. לפני איזה... חמש שנים? וזה המשיך לקרות עד שהתרגלתי על אמת.

דימום פנימי

לֹא, אֲנִי לֹא אָבוֹא לוֹמַר,

אוֹ לְחַבֵּר אֶת הַקְּשָׁרִים.

הַמַּסֵּכָה הִיא מִתְנַדְנֶדֶת

וְחוֹרֶקֶת

עַד אַחֲרוֹן דְּבַר דָּבָר,

אֲנִי הִשְׁתַּחַלְתִּי בַּקְּשָׁרִים.

הָאַהֲבָה הִיא מִשְׁתַּתֶּקֶת

וְנוֹטֶפֶת,

אָז הִקְנוּ בִּי סְעָרָה,

אִם יִפְקַח בָּכֶם הַשֶּׁקֶט.

סְחֹר דִּמַּמְתִּי סְחוֹר

סְבִיב מַעֲגָן שֶׁל גִּיר וּבַזֶּלֶת

בִּי חֲמַרְמֹרֶת חִנָּנִית

אַהֲדָה, פְּלוֹנִית אִלֶּמֶת

זֹאת הַחַיָּה שֶׁמַּשְׁכִּימָה,

עִם לְשׁוֹנָהּ עַל הַמִּשְׁקָל.

עָיַפְתִּי, שֶׁלֶד

עָיַפְתִּי, בָּשָׂר.

אֲנִי אַזִּיל דָּם לְכָל עֵבֶר

תָּשׁוּטוּ, שׁוֹטוֹ בַּמַּעֲבָרִים

תּוֹךְ פִּנָּה שֶׁל אֵיזֶה חֶדֶר

שׁוֹטוֹ, שׁוֹטוֹ בַּיָּמִים.

~~~

היא אמרה שבשבועות זה החג היחיד שמותר להעביר בו אש מנר לנר, לא ממש הבנתי. האמת שלא הבנתי את רוב מה שהיא אמרה הסופ"ש כי נשבר לי רצף המדיטציה. ברגיל שלי אני דיסוציאטיבי בכל הזמן. על כל פנים היא טבחית עם שנות מקצוע רבות ואני טבח שראה אלפי שעות של סרטוני בישול, אז - עשינו סתלבט בקיבוץ בדירה של חבר משותף וחלקנו בחובות הבישוליזציה. הבאנו מנגל, אני נהגתי, היא החליטה מה לארוז. סיכמנו שאין ממש עניין לאכול פחמימות וגבינה למשך סופ"ש שלם. אכלנו חומוס עם ההורים שלי, דגרנו בים עם בירה חמוצה ואבטיח + בולגרית. שישי היא אכלה פטריות אבל אני לא רציתי כדי לא להתערב בטיפול שאני עושה, אצל הנוירולוגית. אפשר עוד פעם לדבר על הנוירולוגית שלי?

לפני שנתיים למדתי פסיכולוגיה פיזיולוגית באוניברסיטה הפתוחה, ציונים סופיים: 94, 96. מאז התחום של נוירוביולוגיה חי דיי חזק בראש הסקרנויות שלי. וכיום הראש למחלקת מדעי המוח של סורוקה עונה לי על שאלות של גן חובה למדעי המוח- על הטיפול שאני עובר אצלה וגם בלי קשר. משיבה לרעיונות, מבדרת תאוריות, לא מפספסת בדיחה או הזדמנות להתבדח. אני חופר והיא יודעת לתגמל את זה. דרך מה שלמדתי בפתוחה ולאחר מכן אני מצליח לבסס הבנה יסודית באשר לסיבה שהדבר הזה, התאמת תוכנית לטיפול בNeurofeedback, באמצעות סריקה של פעילות מוחית עם QEEG וקריאת התוצאות בsLoreta - עשוי לרפא את הדיסטימיה שלי. ואת הדיסוציאציה. ואת הויסות ההתנהגותי (שחסר לי). הגרסה הרדוקטיבית היא שהמוח הוא בו"ז גמיש, אבל הוא אוהב להישאר סטטי. טראומות מוחזקות במערכת העצבים שלנו פוטנציאלית כבר משלב הרחם, המוח עשוי לשמר אותן. כמו כן טראומות שמתרחשות מאוחר יותר, ותקופות ארוכות של דכדוך נפשי עשויים גם הם לשנות את המוח עד להודעה חדשה. לפניכם הודעה חדשה. רות עושה מכון כושר לתאים האלה, לסינפסות שדרכם נוירונים מדברים אחד עם השני. שינויים שנערכים בלמידה סמוייה; אני יכול אשכרה להירדם על הכורסא עם האלקטרודות והג'ל המוזר, וכעבור חצי שעה יש לי שכל קצת אחר. ביציאה לעולם הלמידה מתורגלת, השינויים מתקיימים על בסיס שימוש. אבל לא יכולתי להשתמש בהם עד עכשיו. אבל עכשיו אני יודע שצדקתי כשאמרתי לעצמי שאין סיכוי שהתרופות זה כל מה שיש. יבורך המדע וכל אשר משתמשים בו לשם הרפואה. אני בגאון אסיר תודה. תפוח אדמה מדורה.

~~~

ידידתי מן השמש שואלת מה היא תעשה כשאעבור. אני טס לדנמרק. גיליתי אתמול שגם הדוד שלי מהגר לשם (הוא נוחת חמישה ימים אחרי. צירוף מקרים מהטוסיק). אמרתי לה "מה שעשית לפני-כן, אבל יותר טוב". כשחזרנו הביתה היא ביקשה שניצלים וספגטי ברוטב עגבניות. מקיים כי ילד גבר טוב. בזמן שהיא מנקה אני שם צלפים ברוטב, וסומק בסלט הכרוב, וחרדל עם הביצה של השניצל. מרימים ציר עוף על הדרך. נכון לעכשיו יש לה את השיר היחיד שהדפסתי:

ידידתי מן השמש

נָאוֹרוּ עַצְמוֹתַי בְּרוּחָהּ,

יְדִידָתִי מִן הַשֶּׁמֶשׁ הַפְּקוּחָה

נִנְטַשְׁתִּי לְאָפֹר,

עַד שֶׁנִּהְיֵינוּ. וְצַיֶּרֶת בִּדְמוּתִי

דְּבַר-מָה מוּחָשִׁי...

לָעַד שֶׁמֵּחֶתֶךְ תִּהְיֶה שִׂמְחָתִי

טֶרֶם שָׂבַעְנוּ יָמָּה שֶׁל חַיִּים

אָז נִשְׁתֶּה, וּנְשׂוֹחֵחַ

בְּסִפֵּי פִּקְּחוּת גְּבוּלִיִּים;

עַל טְרָשִׁים בִּמְקוֹם הַחוֹל,

וְזָרִים בַּמִּטּוֹת אֲהוּבִים.

מַעֲמָדָן הַלְּעִתִּים הָזוּי

שֶׁל נָשִׁים,

וְעַל מְשַׁבֵּר הָאַקְלִים.

אַךְ יְדִידָתִי מִן הַשֶּׁמֶשׁ,

בְּעִירָתְךָ מֵעִירְךָ אֶל עַל!

וּבַנְּדִידוֹת מַחְשְׁבוֹתַי-

אֶדְגֹּם מְחַיֵּךְ לְחַיַּי.

אֶשְׁתֶּה לֶחְיֵךְ יֵינוֹתַי

אָדִיב זְמַנֵּנוּ שֶׁנּוֹתַר

לְתַיֵּר בַּחֲלוֹמֵךְ, גָּאָה וּמְשֻׁפָּר.

חִבְרוּתֵנוּ מִתְנוֹסֶסֶת בְּאַרְצִי,

וַהֲלֹא בִּדְמוּתֵךְ הִיא מִסְתַּבֶּרֶת-

בִּשְׁקִיפוּת, עַלִּיזָה בִּתְדָר,

עֲשִׁירָה בְּזֵכֶר, וּבַנֶּצַח הִיא נֵצֶר.

לֶהֲבוֹתֶיךָ הֵן שְׁרוֹת בִּי אַחֶרֶת

~~~

מגיע לה שיר שני בשלב הזה