תִּתְאַהֲבִי בִּי מְעַט,
הַמְעַט שֶׁאֶפְשָׁר
רַק כָּךְ אֵדַע שֶׁנִּתַּן.
תַּרְאִי לִי עוֹלָם
דֶּרֶךְ עֵינַיִם מְדַמְּמוֹת, תּוּשִׁיָּה
שַׁלְּבִי בָּהּ אֶת פֵּאֵר הַבְּרִיאוֹת
וּשְׁתִיקָה שׁוֹלַחַת בִּי
שְׁתִיקָה שׁוֹלַחַת אוֹתִי-
לְאָן שֶׁהָלַכְתִּי כְּדֵיי לָמוּת. שׁוּב וָשׁוּב
עִם הָאֵדִי עַל הַמַּרְפֵּק
וְהַפְלֵילִיסְט הֶחָשׁוּב, בָּרֶקַע
אָז אֵיפֹה הָיִית?
לְאָן תִּתְחַבְּאִי?
אֵין מָה לַחֲשֹׁשׁ,
מ,
מֵעִוֵּר שֶׁכְּמוֹתִי.
תִּתְאַהֲבִי בִּי בֶּחָפִיף
שֶׁיִּהְיֶה מָהִיר, וְהַרְסָנִי,
וְלֹא אֵצֵא לְרֶגַע מִמְּקוֹמִי.
וְאִם אֲנִי טוֹב מִשֶּׁהָיִיתִי
אַעֲדִיף שֶׁתִּתְכַּחֲשִׁי,
טִיפּ טִפָּה,
תִּתְאַהֲבִי בְּמַהוּתִי הַפּוֹזֶלֶת
צָמַח צָם מֵאוֹר יוֹמֵךְ כְּמִנְחָה
אֵין מָה לְהִתְעַשֵּׁת כְּבָר
אֵיךְ שׂוֹרְדִים רֶגַע שֶׁל מְנוּחָה
אֵיפֹה הָיִית, לְאָן תִּסְתַּתְּרִי?
אֵין מָה לַחֲשֹׁשׁ מֵעִוֵּר שֶׁכְּמוֹתִי
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁלֹּא תֵּדְעִי, אַךְ כְּנִרְאֶה תֵּדְעִי
וַאֲנַסֶּה שֶׁלֹּא לְהַדְגִּישׁ. אֲבָל זוֹהֲרִים הַכְּבָלִים
אֶתְוַדֶּה רַק שֶׁנִּסִּיתִי, כְּמֵיטְבֵי
לִהְיוֹת כְּמֵיטְבֵי
אָז אֵיפֹה, סַפְּרִי.
אֵיפֹה תִּהְיִי?