לומר שזאת הייתה מנת הדגל של הדירה בשנה האחרונה עשויה להיות מעין הפרזה.
אבל יש משהו בלחשוב אחורה על הדודא של השותפה שלי לפיצה, אי שם בשבועות הראשונים - ההתערבות שלי ברפלקס ההזמנה. אני יודע להכין פיצה. "אה, שמשון יודע להכין פיצה" קחו בחשבון שהכנתי פיצה פעם אחת בנקודה ההיא, אבל זה לא עצר בעדי.
הייתי צריך לעשות התאמה. המתכון המועדף עלי לא כלל לישה, אלא תסיסה לאורך הלילה במקרר - אבל השותפים שלי לא יכלו לדעת על החשק שלהם לבצק פריך מקושט ביום קודם לכן. מצאתי מתכון שמחליף מים בבירה ומבטיח תוצאות בתוך שעה - מושלם, חשבתי. אני חי עם שני אלכוהוליסטים. האחת מאוהבת בערק ובדרך כלל מחזיקה "בירות רגילות" והשני הוא פאנאט בירה מקצועי עם מלאי במיני כל טוב מיובא / בייצור מקומי, הייתי מסודר מבחינת הבצק.
על מנת להכין שתיים במכה הייתי עושה אחת עגולה במחבת מיציקת ברזל ומעליה מניח פיצה מלבנית בתבנית אלומיניום, הראשונה כבדה ומוליכה אמינה של חום והשניה קלה ומוליכה זריזה של חום. הבצק אומנם היה אותו הדבר אבל כל השאר היה תלוי במה היה זמין. ברוטב הייתי משלב צלפים, שום טרי ושום קונפי, MSG, באיזשהו שלב מאסתי בהנחת אנשובים אחד אחד - אז גם אותם גרסתי לתוך הרוטב. הרוטב היה הרואין, זה מה שאני מנסה לשדר.
למה אי פעם חשבתי שאני פולי? בהזדמנות היחידה שהייתה לי להקביל זה היה ברור לי, פנימית, את מי העדפתי. האחת שפטה אותי ליטרלי על כל מילה, השניה קיבלה אותי ואף העריכה את זוטות האינדיבידואליזם. האחת הייתה טירה רדופה, יפהפיה ועם מטען שהיא בעצמה לא ידעה, או רצתה לפרש. השניה נשאה את כל צלקות לבה על השרוול, היא הייתה פגיעה וגלויה, ועשתה בעצמה לק ג'ל מהמם. נשארתי עם הראשונה כי היא התחילה איתי ומעולם לא (כרווק כרוני) דמיינתי סיטואציה שבה אני נפרד מאף אחת. אבל בדיעבד זה לא היה אני כפוליאמורי, זה היה אני כמשרת אינטרסים. נפל לי האסימון לאחרונה שהרבה מה, כביכול "פולי" שאני מכיר מסביבי הם אנשים שלא מקבלים אלמנטים קריטיים ביחס המתבקש מצדם אצל הפרטנר העיקרי שלהם, או מעצמם. האחת מאורסת לגבר עם ביטחון עצמי בין אריחי הרצפה. אחת נמצאת שנים עם גבר ונילי, ומתה שמישהו ישליט וישפיל. אחד פשוט לא מוכן למצוא אישה עם אינטלקט שווה ערך לשלו, הוא מקביל כי הוא לא מסוגל לראות אישה כשוות מעמד נפש. אחת פשוט מפחדת נורא, נורא מהתחייבות - אומרת שעצם מערכת היחסים הורס בעבורה את ההנאה מסקס. והם כולם נשארים עם הפרטנרים שלהם משום שהתחלופה סרוחה בהרבה, ולכן הפיתרון האמצעי - פולי רוצה קרקר.
שיניתי את ההשקפה שלי לגבי עצמי, אני לא חושב שאני זה. מעדיף משהו היקפי, יחידני. אבל הדיבור הוא תפל כל עוד אני יחיד ומעגלי. מה שכן אם אין לי כלום, גם אין לי בעיה "לעזור" לאישה פוליסטית, רק כל עוד שההטבה, בעיני - חשה הדדית. איפה הייתי?
הכנתי רוטב לבן.... פעם אחת. משהו בחומציות החותכנית של רוטב עגבניות טוב פשוט מתבשר בהגיון בעבורי. אני חושב שלא היו לי כאן עגבניות אז, כרגיל - אלתרתי.
השיט של העלאת התמונות שבור יותר מהנפש שלי
תבקשו ממני להגיד מה נמצא על כל פאי בכל התמונות האלה, מה שלא ברור חזותית - אין לי שמץ. פיצות נהיו משהו מעין ארוחת שאריות בשבילי. כמו שהתנסיתי בעיקר עם כריכים כשהתחלתי ללמוד לבשל, כפלטפורמה להתנסות בכל מיני שילובי טעמים ומרקמים - זה התחלף בפיצה. התאוריה שהרצתי הייתה שאם הכל ממולח כראוי, הכל יכול לעבוד ביחד.
בהתחלה כשהייתה לי קצת יותר משמעת הייתי מוודא שיש לי גבינה בשול הבצק כדיי שתעלה בחרון החום ותהפך פריכה יותר מתחתית הבצק עצמו. חצאית של קראנצ' סביב הפאי. טכניקה הזויה קצת - זה נראה שרוף, אין לזה טעם שרוף.
פה אני חושב שהיו לי שאריות בשרים מיום העצמאות, אחת הקומבינציות הטובות יותר. כמה מהפיצות הכי טעימות שהיו לי באו אחרי סיבוב קניות לא שגרתי בקשת טעמים, לווא דווקא בגלל הבשרים המיוחדים - אלא הגבינות. מנצ'גו עם שום שחור, גרואייר עם כמהין, גורגונזולה מחלב עזים, שיט שכזה.
בוננזת הפיצה הסתיימה מתי ש, השותפה לדירה שלי (ידידתי מן השמש) החליטה לקחת טיפ טיפה יותר אחראיות על המעי הרגיז שלה, שהיה מתרגז כהוגן על המאכלים האלה. בן הזוג החדש שלה אף הוא רגיש לגלוטן, ככה שהם היו מבלים לילות חסרי מנוח אחרי הפינוקים האלה. שותף הדירה שלי התחיל להעביר באופן כללי הרבה פחות זמן בדירה אחרי שידידתי מן השמש יצאה על האימ אימא שלו בתקרית שאף רוששה את מעט ההשראה שהייתה לי לבישול שהצלחתי לגנוב בחזרה מעול הפרידה שהייתה. בקיצור, הפיצה הייתה תקופה בתוך תקופה, אבל אחת טובה. אהבתי לשרת את החשקים הקפריזאיים של החברים שלי בדירה שלזמנה הרגישה לרוב כמו בית. בימינו אני מחפש להתנדב אצל חוואים חביבים בארץ המפלט שבחרתי, החבר'ה ההם, אני דיי בטוח שהם יאכלו בסדר.
