שאריות של עצמות

זְמַן שֶׁהִלָּה צוֹבַעַת עֲנָנִים

בִּשְׁמֵי הָעֶרֶב, מֵעַל עִיר כַּכְּלָל הֶעָרִים

יָרַדְתָּ בְּלֹבֶן, שַׁבְתְּ,

מָשַׁכְתְּ אֶת הַיָּם. בְּמַגְנֵטִיּוּת

מִשִּׁית לִי עוֹלָם,

וְלַיְלָה שֶׁנֶּאֱרַךְ עַד דִּמְמַת הַנִּשְׁלָם

יְדִידָתִי מִן הַיָּרֵחַ-

עוּרִי. מִשֵּׁנָה, מְכַלְּלִים

בְּאוֹר מְשִׁיחִי בִּימִינוֹ הַקָּרִים

שְׂאִי הֱיוֹתְךָ לְתוֹכִי

כְּמֵיטַב אוֹרוֹת הַנְּאוֹרִים

אַתְּ לִי, 

אֶבֶן בַּת אַלְפֵי שָׁנִים

מִשָּׁמַיְמָה נַסְתָּ אֵל מִכְרֵה

הַחַיִּים. 

כָּל שְׁאָגָה, מַסָּע אַחַר פְּסִיעָה

תְּקוּמָה, שֶׁגֵּאָה, תְּשׁוּבָה

אֶשְׁאַל כָּל שָׁאֲלָה. כִּי לֹא אִשָּׁה, אַתְּ,

בְּעֵינַי- אֵלֶּה.

יְדִידָתִי מִן הַיָּרֵחַ-

עוּרִי. מִשֵּׁנָה, מִשָּׁנִים בַּחֹשֶׁךְ

בְּאוֹר מְשִׁיחִי בִּימִינוֹ הַקָּרִים

שְׂאִי הֱיוֹתְךָ לְתוֹכִי

כְּמֵיטַב אוֹרוֹת הַנְּאוֹרִים

זְמַן שֶׁמִּזָּגָן הָרֶכֶב מַנְעִים

וּנְשִׁימָתְךָ מִתְבָּרֶכֶת

וּשְׁלֵמוּתֵךְ אֵינָהּ דּוֹעֶכֶת-

תְּבָרֵךְ אוֹתִי חֲבֵרוּתֵךְ. 

יֵשׁ לַיְלָה שֶׁלֹּא יִגָּמֵר,

גֶּשֶׁם אַחֲרוֹן וּלְנֶצַח מְכַדְרֵר,

יֵשׁ קְרִיאָה לְתוֹךְ הֵרִיק

וּבַפֶּלֶא- אֶת עוֹנֶה. 

כַּמָּה עֵינַיִם, נַפְשׁוֹת תּוֹהוֹת

בּוֹהִים בַּעֲנָנָה-

יְדִידָתִי מִן הַיָּרֵחַ-

עוּרִי. מִשֵּׁנָה, מִשָּׁנִים בַּחֲשֵׁכָה

בְּתֹם הַקָּשִׁים שֶׁבְּיָמֵינוּ.

שְׂאִי חֲלוֹמֵךְ אֲמִתִּי

אִשָּׁן בַּמֶּרְחָק, וְאַתֶּן מִשֶּׁלִּי.

וְאֹרֶךְ יִתְגַּלֶּה וְיִשָּׂא,

כְּמִכְחוֹל בִּמְשִׁיכַת לְבָנָה.

~~~

התגברתי מספיק, אני חושב.

חישבתי, חשבתי, כאבתי מעל ומתחת. 

עכשיו אני יכול להסתכל על מה שנתת לי, ומה שניתן לנו מידי הזמן - בחיבה. אלו היו הלילות הפנטזיים ביותר שחייתי. אולי זה מורגש במילים