ללא גבולות.

ערפד

באפלת הלילה
עם שקיעת הדמדומים
אתגנב בחשכה
בצעדים חרישיים

אתה פוחד כי כבר נפגעת
האושר הפך תקווה
כבר שכחת שאהבת
ומסביבך אתה בונה חומה
אך אינך יודע, לכמותי יש נשק מיוחד
אני כולם וגם אף אחד

אינך יודע מי אויב ומי מגן
ומפני מי או מה עליך להתגונן
כגז ללא צבע טעם או צורה
אני חודר כל אבן בחומה
מתפס אל תהומות ליבך
מוכר סיפורי בדים בדמות פרחים
ולפתע להאמין אתה מוכרך
עומד לפניך לא בן-אדם כי עם מלאך

אני נכנס כי לי הרשת
נשמתך נתת בשתי ידך
אינך יודע שמלאכים
יכולים להיות גם כן שחורים

ובבת אחת מצטלבות העיניים
האישונים נפגשים
ברק כזרם עובר בשניים
עצמאותך עובדת לעולמים
חולשתך נגלת במלואה
מין פצע עתיק ונורא

מול עוצמתי אין בך כוח
ומתחרט אתה פתאום
אתה רוצה לברוח
אך שלי אתה היום
עמוק בפנים תרצה לחשוב
שגם ברע יש משהו טוב
אך ערפדים לא מרגישים
אין ולא שמעתי על רחמים

כשאת דמך אני שואב
גופך בין שתי ידי דואב
אני מתחזק כשאתה מתרוקן
ומתמלא הנאה כשאתה מסכן
צמרמורת אדירים בי עוברת
כשהאנרגיה שלך אצלי נשארת
וכך אתה נותר חסר אונים
עבד שלי לעולמים