אני גמרתי עם צעירות! אומנם בליטות התועבה על חזיהן מזדקרות בגאוות נעורים כמה שנים לפני שהן צונחות מטה בהתרסקות מצלצלת. נכון, עכוזן חלק וצחור ומעומק באושם נובעים מי מעיין זכים, אך גם כוסיות צעירות – מסריחות, וכשהם הולכות לשירותים הן לא פולטות מי ורדים, האמינו לי!
ובכלל, נמאס לי לשחק ג'גלינג עם הביצים רק כדי לקבל מספר טלפון מזורגג!
מה שמוביל אותנו לקושיית הגיל.
נושא כאוב זה נידון בפורומים גבריים משחר הטסטוסטרון אז לא ארחיב בדבר. כמובן שכולנו מזדקרים בגאווה אל מול בשלות עסיסית, נוטפת דבש ועונג. וכן, מה לעשות, אנו מעדיפים אותן בשלות. לא צעירות מידי ולא זקנות. אך לשם השעשוע בוא נעלה מצב היפותטי העוסק בהרהורי מצב קיצון- האם עדיף לקטוף בוסר מהעץ או שמא ללקט רקב מהקרקע? בשיקול פיזי טהור, בשאלה של אלה מול אלה עדיפה חמיצות הבוסר על פני צחנת הגוף הנרקב. אך כשחמיצות זו עולה לנו בכל כך הרבה מכאובים, יעדיפו גם אוהבי הקלמנטינות ללקטם נרקבות מהקרקע.
אני הגעתי למסקנה – עדיפים קמטי הזקנה וצחנת הגוף הדואב כשאלו באים עם בגרות. מתי שהוא בשנות העשרים המאוחרות קורה דבר ולפתע נמאס להן לשחק בנו. או-אז נופל האסימון שגם גבר עשוי להיות יצור רגיש ואוהב וניתן לפתח איתו מערכת יחסים בוגרת ולא לשחק איתו משחקים של גנון. בזמן זה, לפני ריקבון גיל הארבעים אלו הסנוניות המוצלחות ביותר לתפיסה.
לפני 17 שנים. 14 בנובמבר 2006 בשעה 19:47