לפעמים אני מוצא את עצמי גולל בין הבלוגים פה, לא כי אני באמת מחפש משהו, אלא מתוך הרגל.
כל פעם קופצת לי מישהי שהייתה נשלטת עד לפני שבועיים, ועכשיו שולטת.
הפרופיל נשאר אותו דבר, עדיין כתוב שהיא רוצה שייכות, חום, מסגרת. הבלוגים כבר אחרים. פתאום היא כותבת שהיא מחפשת מישהו לדרוך עליו, לחנך, להכאיב.
ואני לא שופט.
אולי זו הדרך שלה לשרוד. אולי זו בכלל הדרך שלה להתמודד עם משהו, אבל משהו שם מרגיש כמו מהפכה שבוצעה מהר מדי, בלי שיקול דעת, בלי להבין את המחיר.
יש גם את הנשלטות שכותבות שהן שלך, רק אם תקרא לה קטנה והיא תיתן לך את גופה ונפשה.
וזה לא עצוב. זה פשוט הרבה. משהו שם צורח אובססיה בתחפושת של כניעות. כמו ילדה שמבקשת אישור קיום דרך מסך, שוב ושוב, כי כנראה אף אחד לא לימד אותה אחרת.
וגם ההפוך קיים, שולטים שכותבים שורות מחץ, מצטלמים באור עמום, ואז אחרי שתי הודעות בפרטי כותבים "האמת, אני גם מאוד אוהב לשרת".
וזה בסדר, אבל זה קצת מבלבל, כי מי אתה באמת? ומה אתה מחפש?
רוב הזמן זה מרגיש כאילו כולנו פה מנסים לבנות דמויות, לשדר ביטחון, למצוא פינה, אבל בפועל אנחנו פשוט קבוצה של אנשים שמחפשים מגע, קרבה, או מישהו שיבין אותנו בלי להסביר הכול.
אולי זה בסדר, אולי זו בדיוק הבעיה.