האיום האיראני עבר, הפקקים חזרו, ובחדשות שוב לא מדווחים עלינו. הכל חזר לשגרה.
הכל חוץ מהאתר הזה. כל תגובה דרמה, כל סשן מגילה, וכל סטייה מינית מחופשת למניפסט רגשי עם פסקה מסכמת על הילדות.
שולטים בני ארבעים שמחפשים ילדות תמימות מהניילון שאוהבות אגרסיביות, שולטות בנות ארבעים שמגייסות חיילים משוחררים עם קופת גמל פתוחה, ובנות עשרים עם חידות של המוסד בבלוג, כאילו מישהי פה משחקת בזיהוי מטרות של השבכ.
כשכבר יש פיצוץ, מופיע פוסט התנצלות חצי מוחשי, כזה שנכתב ביד אחת מהמשתמש הראשי,
אבל המשתמשים הפיקטיביים עוד מתקתקים בשקט בשנייה.
תאורטית כולם כאן אנונימיים. מעשית, כולם כבר רואים את כולם דרך עשר שכבות של פרופילים, פוסטים ותגובות פסיביות אגרסיביות עם יותר סימני שאלה ממספרי טלפון.
תמיד תזכרו, הכלוב האמיתי הוא החברים שהכרנו בדרך למוסד הפסיכיאטרי. רק חבל שהם עדיין כותבים בלוג.
כל יום.
בשלושה משתמשים שונים.