ברוכה הבאה הביתה

- בא לי לשחק קצת עם המים, אפשר?
- קמת חרמנית הבוקר, חתולה?
- כן, המחזור הזה הורג אותי. ואני ממש מתגעגעת אליך
- תשחקי קצת, תקרבי את המים לכוס ותשלחי לי תמונה

שולחת.

- מממממ.... יופי חתולה. לא לגמור. הכוס הזה שייך לי והגמירות שלך שייכות לי, זוכרת, כן?

- זוכרת. שייכת לך.

- יופי. עכשיו תעצרי וצאי מהמקלחת. בלי לגמור. אני לא מרשה.

מסיימת, מתנגבת, רטובה ובוערת בו זמנית מבפנים ומבחוץ. נוטפת מים, נוטפת מתוכי, מתפללת שבדרך נס הוא יצליח לעבור תוך שתי דקות 165 ק"מ ולהופיע בדלת חדר השינה.
אבל הוא לא.

- עכשיו אני רוצה לשמוע אותך מבקשת יפה לגמור. את צריכה ללמוד לבקש יפה חתולה. את עדיין לא מספיק טובה בזה.

- אני רוצה לגמור. אני רוצה אותך כל כך, כל כך מתגעגעת אליך, לזין שלך. סיימתי את המקלחת, אני על המיטה, על הברכיים, נוגעת בעצמי, רטובה כל כך ולא מהמים.אפשר בבקשה לגמור? אפשר? בבקשה?

- ילדה טובה. אבל עדיין לא מספיק. תגעי בעצמך פעם אחרונה, תעבירי ליטוף ותעצרי. את עדיין לא מוכנה לגמור. את עדיין לא מבקשת יפה מספיק.

מתוסכלת, חרמנית, על הקצה עם יום עבודה לפני שלא בא לי לעשות ממנו שום דבר, אבל עוצרת.

כי הוא ביקש. כי לאט לאט מחלחלת אלי המשמעות של להיות שייכת לו, בגוף. בנפש. בלב.

אני שלו. והוא יודע את זה.

וככה מתחיל לו השבוע.