אין לי כוח לכלום. אני עייפה כל כך מהכל.
המצב במדינה זוועה פשוט. הלב נקרע על כל מה שקרה ועל מה שקורה. אני עצובה, דואגת לחיילים ולחטופים ולמשפחות שלהם ולמי שנשאר בכלל ולאחי בעזה ולכל היהודים ובכלל מה יהיה.
כמה כאב ועצב. כמה כעס ושנאה, רצון לנקמה.
כל כך כואב להרגיש. אני כבר לא יודעת מה לחשוב. הכל כמו אשליה כאילו אנחנו משחק של אלוהים. כמו בובות על חוטים. לכל דבר יש סיבה וכל אחד עובר משהו לפי גלגול קודם והכל קארמה.
ומה איתנו אנחנו סובלים פה. כואבים. זה בדיחה? מאיפה לי לדעת מה היה גלגול קודם???
מה נסגר עם היקום המזוין הזה?! בכלל כל כך הרבה רוע בעולם איפה פאקינג אלוהים שיעצור את זה!!!!!! אלוהים למה אתה נותן שיאנסו ילדים וילדות!? שיתעללו בנפש ובגוף של אנשים???
למה אתה מסכים לכזה רוע להסתובב פה?! אם אתה פה אז למה לעזאזל?!?!!?!! למה?!? שום תשובה לא תהיה מספיק טובה!!!!!
או שאתה בכלל לא פה ואין אף אחד ואנחנו פשוט אבודים בחלל באמת אבודים ואין אלוהים והעולם הוא הפקר. קשה לי, בלתי נסבל אפילו לקבל את זה שאין פה כלום ואין סיבה למה אנחנו חיים בכלל, אין משמעות , יש משמעות, ומזה הכללים ולמה מתים ומה יש כבר להשיג ולהגיע אליו מלבד להנות מהרגע אם אין כלום.
זה פשוט דופק לי את המוח ! אין תשובות פשוט אין ! אפשר לשער השערות זהו. שכל אחד באמת יעשה מה שטוב לו כי חבל על הזמן שלנו פה. לנסות לעשות טוב לאחרים ולעצמנו נראה לי זה העיקר. ולא לפחד. לעשות, לנסות. מה שווים החיים בלי לקחת סיכונים ? זה כמו לשחק שש בש סגור.
את כל החיים אתה סוגר, לא נהנה מהתהליך רק רוצה להגיע לתוצאה, ומה התוצאה ? מוות.
בקיצור, צריך להנות מהדרך.
