יוצא מדעתי בדרכי שלי

אני תמיד הייתי דג סלומון
ואני לא מתכוון לזה שאני כתום או שאני מעושן (כאילו כן, אבל זה לא ממש קשור כרגע)
אני מתכוון לזה שאני תמיד מאז ומעולם שחיתי נגד הזרם.

שכולם פתחו פייסבוק והציפו לי את המייל בהזמנות אני דווקא בתור קטע עקרוני סירבתי.
אם כולם משתכרים ורצים להקיא בשירותים של הבר, אני דווקא מזמין עוד צ'ייסר ומתעלף על הבר .
שכולם בחרו ניקים מגניבים לכלוב כמו "מאונן עם נייר זכוכית", "אונס דפדפות סידרתי"
או "חובב משתנות ציבוריות 22" אני הלכתי על יוני.


אבל הגעתי למסקנה לפני כמה ימים שיש דבר אחד שאני לא יכול להתנגד לו
יש משהו שאני לא יכול להרשות לעצמי להיות חריג ואוטט-סיידר בו ואני אסביר,
אצלי במשרד,
כל הח'ברה שעובדים איתי, איך אני אגדיר את זה .....
הם אנשים נחמדים אבל הם מאותגרי ראסטות, כאילו הם חסכניים בשמפו, זאת אומר הם לא ממש רוכשים מסרקים על בסיס חודשי (או שנתי) אני מדבר על זה שכמעט כולם שם,
ברמה כזו או אחרת מסתובבים עם כדור באולינג בוהק וחלקלק במקום שבו אמור להיות ראש.

בהתחלה זה לא ממש הפריע לי,אבל עם הזמן התחלתי לקלוט את המבטים הנבזיים שלהם,
הם הסתכלו עליי וממש יכולתי להרגיש מה הם חושבים:
- "בטח הוא גם חופף וגם שם מרכך"
- "הוא חושב שהוא כזה מגניב, הוא והשערות על הראש שלו"
-"יפה לו שהוא מחייך עכשיו, נראה אם הוא יחייך שהוא יקום כל בוקר ויהיה לו קן ציפורים על הכרית"

ואני ממש לא יודע מה גרם להם להסתכל עליי בנבזיות כזו,
אולי זה שאחרי כל ארוחת צהריים הייתי תופס איזה קרחת כדאי לראות בהשתקפות שלה אם יש לי משהו בשיניים קצת עיצבן אותם, או אולי שביקשת מאחד מהם לזוז קצת כי אני מסתנוור מהפדחת הבוהקת שלו?

בכל מקרה לפני כמה ימים החלטתי שמה שטוב לנינט טוב גם לי,
והחלפתי את הסמי-אפרו שהיה לי במשהו קצת ארודינמי, חשבתי שזה יעזור ובהתחלה ממש הרגשתי איך הם מאמצים אותי לחיקם, אבל אז מישהי באה ואמרה לי- וואוו זה ממש קצר
אז אני בטיפשותי עניתי לה – חפיף דליל תוך שבוע הכול גודל בחזרה.


אז עכשיו אין לי חברים אין לי שיער ועל זה אני אומר :

If its bald don't try to fix it