יוצא מדעתי בדרכי שלי

לא מבין איך הגעתי למצב הזה
באמת שאני לא מבין ,
אני מוצא את עצמי אני עומד שם,
עומד ומסתכל עלייה והיא מסתכלת עליי ואני לא מבין איך היחסים שלנו הגיעו למצב כזה.

חש אני את מבטה הצורב,מבט ספק כועס ספק מאוכזב,
ואני, אני רק מנסה לגלגל אחורה בראש את מה שקרה בדקות האחרונות
כדאי להבין מה לעזאזל קרה שעכשיו אנחנו ככה ויחסים שלנו בשפל שכזה,
אני מסתכל לה עמוק בעיניים והם מבריקות, אולי היא עומדת לבכות אולי היא סתם עייפה
הדבר היחיד שאני בטוח בו זה שאני לא בטוח בכלום כרגע.

היא שוברת את השתיקה: "נו, מה יהיה, החלטת כבר?"
אני מנסה לעכב אותה :"אני חייב לענות לך עכשיו, אולי תתני לי קצת זמן לחשוב"
נתתי לך מספיק זמן אני רוצה תשובה כאן ועכשיו- היא יורה לעברי- אם לא אז לא ובזה נגמר,
ואם כן אז נדבר נראה לאן הדברים ילכו.

אני לא מצליח לעכל אותה, איך היא יכולה לדבר אליי ככה,
זו אותה הבחורה שיודעת בדיוק מה אני אוהב לאכול לארוחת בוקר,
היא שיודעת איזה בירה אני אוהב וכמה ממנה אני שותה בשבוע.
פאק,
זו בחורה שיודעת איזה באיזה צבע התחתונים שלי
ועכשיו היא מדברת אליי ככה.

אני רואה את הווריד שלה במצח מתחיל להתנפח,
היא מתחיל לארוז את כל הדברים לתוך שקיות ואני עומד מולה מביט חסר אונים,

לבסוף אני מחליט לעשות מעשה נואש ולמחול על כבודי
אני תופס את היד שלה שנייה לפני שהיא עומדת לדחוף עוד משהו לשקית,
"טוב, טוב, אני מסכים ,כן, כן מה שתרצי"
הפנים שלה מתחילות להפשיר ואפילו יש קצה של חיוך:
- "אז אתה רוצה לעשות משלוח"
- "כן, כן , מה שתגידי"
- "טוב, ואתה מבין שהמשלוח יכול להגיע גם עוד שלוש שעות"
- "כן, שיהיה, שלוש שעות, עשר שעות"
- "יפה, אז תכתוב פה את הכתובת שלך ותפריד בין היבשים ובין אלה צריכים קירור".