יוצא מדעתי בדרכי שלי

יש אנשים שאומרים "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה"
אז אני אומר שני דברים,
אלף, האנשים האלה צרכים לגדל חיים ולהפסיק להמציא פתגמים מטופשים
ובית, לי אין הרבה חברים (וטוב שכך) אבל המעט שיש לי פשוט מטמטמים לי את התחת

הבעיה היא כזו,
לחברים שלי יש יכולת מופלאה ובלתי נדלת להגיד כל מיני דברים שמשארים אותי תמהה,
הם אומרים דברים שאני אף פעם לא מצליח להבין אם זה מחמאה או העלבה.

למשל, ביום שישי האחרון ישבתי בהרצאה (כן, כן אני לומד בימי שישי בבוקר, איזה זוועה)
הקיצר, אני יושב לי בהרצאה ובין כל השטויות שהמרצה משליך לאוויר אני זורק לו איזו הערת ביניים
שגוררת אחריה גל צחוק, ואז לפתע איזה ידידה שלי מסתובבת אליי ואומרת (תוך כדאי שהיא צוחקת):
" יו אתה כזה מצחיק, אתה חייב ללכת להישרדות"
WTF?

רוצים עוד דוגמה?
לפני כמה זמן נתתי לאחד החברים הכי טובים שלי משהו כמו שניים וחצי פרקים מהספר שלי שאני כותב
כדאי שיחווה דעה, אחרי כמה ימים הוא מתקשר אליי ואומר לי:
"אחי, ספר ענק, קרעת אותי, חשבתי שאני מתעלף באמצע מרוב מצחוק"
אני אומר לו, סבבה אבל יש לך איזה הערות משהו?
אז הוא אומר לי :"כן, אתה חייב להירגע קצת עם הסימני פיסוק"
סבבה עוד משהו?
"כן, כל הזמן שאני קורא אני שומע את הקול שלך בראש לי"
WTF?

אני יכול להמשיך עוד שעה עם כל מיני הערות שהם לא לפה ולא לשם
אבל יש סיבה שבגללה אני מציף את הנושא הזה,
נוצר לי חוסר רצף באיבר הרבייה או במילים יותר יפות,
נשבר לי הזין מהעלבות שהם חצי מחמאות ,חצי הזויות וחצי גולדסטאר לבחור שיושב על הבר.
אם אתם רוצים לפרגן בכיף,
אבל אם להעליב ולקלל אז תעשו את זה אמיתי, מכל הלב
תקללו כמו אוהד בית"ר כשהוא מתראיין לערוץ 1
כמו גולנצ'יק במסייעת שראה איזה צנחן מדושן בתחנה המרכזית בקריית שמונה
לקלל מהבטן, מהמקום הכי אמיתי שלכם,
כמו שאתם עושים שנייה אחרי ששוטר נתן לכם דו"ח בגובה השכר החודשי שלכם על איזה
עברה שמאז שלטון המנדט לא אוכפים אותה.

אני יוצא מפה בקריאה נרגשת, בני ובנות ישראל היקרים
שחררו את לשונותכם
תנו דרור לציפור הנפש המגדפת שמקוננת בכם
וכל מי שלא....

אז מצידי שיאונן עם קופסאות של שימורים

אמן



תם הטקס
נא לשבת