יוצא מדעתי בדרכי שלי

יש טקס נוראי, טקס פגאני איום ונורא אשר בני הכת שלנו מעבירים את עולליהם הצעירים
טקס אשר משפיל את הנער הצעיר ונוטל את טיפת הכבוד האחרונה שלו.
לא מספיק שבשלב זה בחיים שלו אותו נער "מגלה את עצמו..."
לא מספיק שבשלב זה הקול שלו מתחלף מקול של ילדה קטנה
לקול של עורב שמעשן שלוש קופסאות TIME ביום.
בנוסף לכל זה אותו נער צריך לעבור טקס שנקרא השפלה לתורה,
סליחה, התכוונתי עלייה לתורה.

תראו, אתם בטח חושבים שאני מתכוון רק לנקודת השיא שבה גוררים את כל המשפחה ביום שבת בשמונה לפנות בוקר לבית כנסת כדי לראות את הקטין עושה מעצמו צחוק.
אז דבר ראשון, אתם צודקים
ודבר שני, אל תשכחו שקדמה לנקודת השיא הזו סדנת עינויים וחפירות במשך שלושה חודשים לפחות אצל איזה רב שיציבות נפשית היא לא הצד החזק שלו.

אבל אני סוטה (מהנושא...) תחשבו על הנער המסכן הזה שאותו יום שבת ארור לובש הבעה על הפנים שאומרת: " חבר'ה אני מעדיף לעלות לגרדום מאשר לעלות לתורה, אין מצב לאיזה הסדר כזה?"
התשובה היא לא.
הקיצר המסכן הזה צריך בשלב מסוים ללכת להוציא ספר תורה ששוקל בערך פי שש ממנו ולעשות איתו סיבוב תוך כדי כך שכל המשפחה שלו עושה לו עם סוכריות מה שהחמאס עושה לשדרות עם קאסמים, בנוסף יש כל מיני עכבר-דוסים שרצים לו בין הרגלים לאסוף את הסוכריות
ועל כל זה תוסיפו את האיום שאם אתה מפיל את הספר אז אתה צריך לצום איזה חודשיים שבסופם מעלים אותך על המוקד ושורפים אותך (ולא, זה לא פוטר אותך מלעלות לתורה אז די להתבכיין).
נשמע כיף?
אה, כן, ובסוף יש את הקטע שצריך לקרוא מהספר אבל את זה אני אשאיר לדמיונכם הפורה.

ולמה אני מעלה את הנושא הזה,
כי עבדכם הנאמן הוזמן גם ליטול חלק בטקס הפגאני הזה אבל הפעם מהצד הפאסיבי,
אמרתי לעצמי, סבבה, כמה נורא זה כבר יכול להיות, נשב איזה שעה נשמע שטויות ובסוף נלך לדפוק את הראש עם קצת יין פטישים .
אבל כל קשר בין התכנון למציאות היה אקראי בהחלט ,
בתור התחלה גררו אותי (עדיין אפוף אדי אלכוהול ממבצע ביעור חמץ בפאב השכונתי) בתשע לפנות בוקר אל הבית כנסת, שכשהגענו לשם נגשתי לאחראי ואמרתי לו: "בוקר טוב, הזמנו ארבעה מקומות, אם אפשר באגף של המעשנים" (מסתבר שלדתיים אין חוש הומור) וכנראה בתור עונש על ההערה הזו שלחו אותנו לשבת על כיסאות עץ שיש יותר סיכוי שהם מבית היוצר של המרקיז דה סאד מאשר שהם מבית היוצר של ד"ר גב...
הקיצצס,איך שאני סוף סוף מצליח לזהות תנוחת הירדמות נורמאלית בסד עינויים הזה מגיחה מאחוריי איזו יד שעירה שמחובר אליה גוף שמסריח מערק (או עארק, ארק, הרק או איך שלא קוראים לזה),
ושותלת לי סידור ביד אז הסתובבתי אליו ואמרתי לו: "יש לי סידור יותר טוב, אתה תיתן לי לישון ואני אמליץ לך על מרפאה מעולה שעושה הסרת שיער בלייזר" (מסתבר שלדתיים אין חוש הומור חלק 2)

עד כאן הכול טוב ויפה.
ופתאום...
פתאום זה מתחיל...
בלי התראה מוקדמת
בלי "נחש צפע"
בלי אזעקה
בלי "צבע אדום"
מתחילה הפגזה!!!

מטח אדיר של סוכריות בטיווח ישיר מתחיל לפגוע בי
אני מרים את הראש לעזרת נשים וצועק להן:
"הלו, מה אתן רוצות ממני, תכוונו על המחוצ'קן עם הקול של הקרפדה הצרודה"
אבל איך שאני מסיים לצעוק להן את זה אני קולט את הדודה שאמרתי לה שהיא השמינה עומדת עם שק סוכריות (לא טופי...),כוונת טלסקופית ומבצעת בי תקיפה בנסיבות מחמירות ע"י סוכריות בטעם תפוחים ובטעם תות.

ובגלל כל זה אני פונה אישית לח"כ גלעד ארדן (שבטוח קורא את הבלוג שלי)
מר ארדן היקר, אחרי החוק המטופש שלך נגד העישון (שממש אוכפים אותו, פחחח)
ואחרי חוק הקסדות של רוכבי האופנים (שממש יציל אותם בזמן שנהג משאית עם 194 הרשעות יחשוב שהם במפר ויעלה עליהם)
אני רוצה להציע לך חוק חדש, למה שלא תאסרו על השימוש בסוכריות בטווח של 50 מטר מביה"כ,
אני בטוח שזה יציל יותר אנשים מפגיעות מאשר חוק הקסדות המטופש שלך.


ואם אתה לא מסכים איתי,
אז אתה מוזמן לעשות כמו קנגורו
ולקפוץ לי

(ורצוי מצוק, רק אל תשכח לשים קסדה...)