רגעים מושלמים וגם לא…

היום בפעם הראשונה ביקשתי שנלך לרבנות להתגרש

אני אוהבת אותו

והוא אותי

לא הסתכלתי לו בעיניים

אני יודעת שאם אני אסתכל אני אראה את האהבה של שנינו

ולא, אני לא רוצה לראות אותה

אולי כן …

אבל אנחנו רוצים חופש

ויש אהבה

אהבה גדולה

ואני בכיתי

והוא בכה

תחת חופה

של זוג צעיר אחר

שמתחילים משהו חדש

אולי רק ממשיכים …

ואז הגענו לרכב

והדמעות זלגו

אצלי

הדמעות זלגו

והיד שלו פתאום היתה מונחת על הירך שלי

והוא דיבר

ולא ממש שמעתי מה הוא אמר

כי גם הוא התחיל לבכות

ורציתי

באמת שרציתי לשמוע מה הוא אומר בתוך הדמעות

אבל אולי

זה לא באמת היה חשוב

כי רק רצינו לבכות

אותנו

את האהבה שלנו

ואת זה שאנחנו יכולים לאהוב ולשחרר אחת את השני להיות

שמתחילים בקשי

ממשיכים בחרא

ונגמרים הכי טוב שיש

ילללללה

לילה טוב

זין על הכל 

מחר יום חדש

ולרגע עם כל המלחמה הרעה הזאת

שכחתי שיום חמישי שמח 

וכן !!!! מותר לי לעוף על עצמי 

ולצחוק 

ולהיות עם האנשים שאני הכי אוהבת בעולם

אז סופש נעים 

ושבת של שקט וברכה 

ואני חיה ❤️

אני אוהבת אותך
כל כך אוהבת אותך
אני אוהבת כל חלק בך
אני מחבקת אותך
אני נושמת אותך
אני נושמת איתך
אני פשוט אוהבת אותך
אני אוהבת אותך
אני איתך

קמתי ב 11 … לא מכירה את השעות הללו. 

הכל השתנה, אפילו האויר שאני נושמת. לא יודעת יש מין לכלוך כזה שאני לא מצליחה להסביר, ואולי זה תירוץ, כי הרי תמיד יש לנו כל מיני תירוצים לא להיות מסופקים… גם לפני המלחמה!

אבל לא זה לא תירוץ, משהו באנרגיה דחוס, משנה כיוון, זויות נוספות נוספו לתמונה הכללית והיא עמוסה ברגשות ואחריות ודריכות שלא היתה לפני כן. 

ופתאום בימים האחרונים לצאת לגינה ולטפל בה נראה לי כבד וקשה למרות שאני מחזיקה במחשבה ובידיעה שכשאני נכנסת לזה משהו בי משתחרר, משהו במאמץ הפיזי, בלגעת באדמה, במים, בעצים נותן לי אויר לנשימה. אבל יש בי עייפות, עייפות עצובה כזאת

עייפות שחיבוק פשוט, עייפות של התכרבלות פשוטה שבה אני חולמת בהקיץ על חופש ואחווה.

ובהחלט רואים אותה את האחווה, אני שם בתוך המאמץ וזה מעיר אותי ואוסף אותי … ואז בום נפילה. 

לא יודעת הרבה בלבול וחשש, בהתחלה גם היה פחד, עכשיו הוא נעלם באופן מפתיע, הביטחון חזר אליי. לפעמים כשאני רואה ערבי ברחוב המראות חוזרים אליי ואז יש בי רעד ודריכות. אילו הכל היה תמים ופשוט.

תמימות בואי אליי, בואי אלינו, לטפי את דרכינו כמו ליטוף של נוצה רכה לבנה. 

אולי בכל זאת אצא לעבוד בגינה, זה יעיר את הטבע הפראי שלי וישכיח קצת את ההרגשה הלא ברורה. 

שבת שקטה שבת של אור וברכה 🙏🏻

בתקווה שהחטופים שלנו ישובו הביתה 🙏🏻

החופש שהפך לכניעה ומוות

הריקוד שהשתתק ונדם

השביל שהוביל אל מסע ללא מוצא

ועץ אחד בודד שמבקש מים כדי להפריח את השממה

תגיד לי איך לעצור את הדמעות

תגיד לי איך להפוך חושך לאור

ולמצוא גוונים של צבע בתוך הצל

I thought I saw smoke run down and colour the sea
discreet difference in the movement now. 
falling asleep,
my head heavy with the ocean sound but I can’t help calling out
for you
to cocoon my heart and pull apart it's value.
you pull me out of the dark in to another light
this is the start, just pull me through tonight.
I thought I saw the smoke cool down, we covered the heat.
the sleet trickled from my skin to ground because I couldn’t be
any more dissolved than you have me.
the light can’t help crawling out
for you
I’d elude the dark. you’re my counterpart, I need you.
 

הרגעים האלה של השקט בתוך כל הסערה הנוכחית

כשאזניות בתוך האוזניים שלי

והמוזיקה זה הדבר שמנשים את הלב שלי 

עוד פעם 

ועוד פעם 

ועוד פעם 

ואז אני מרגישה שיש בי חיים 

ושהכל שווה 

וששווה להילחם 

וגם לנצח

וגם שבתוך הנצחונות יש הפסדים 

והלב כואב

ומתפוצץ ממשהו 

או 

מכל מיני דברים 

ואז הלב שלי מתחיל להזיז את הידיים שלי 

לכתוב 

כל דבר 

רק לכתוב 

ולשחרר 

ולהיות 

ולהתחדש

פאק הכל 

ושישובו הביתה אלה היקרים 

שנמצאים בחושך ובפחד 

ושנזכה לראות אותם עם תקווה בעיניים 

עם אפשרות כלשהיא 

משהו … 

הלב שלי שלי… 

יש בו הכל 

וגם לפעמים כלום