לפעמים אני רוצחת את עצמי
הורגת את עצמי
ונולדת מחדש
המעברים האלה בין
חיים מוות חיים
מטלטלים אותי
ולמרות שכשאני מגיעה לחיים ומשהו מתעורר, מתאפס, נאסף, ואז אני הופכת להיות לביאהשטורפת את החיים ואת ה - to do list…
המוות הוי המוות
המוות שלי אף פעם לא זוכר שהוא זמני.
הוא אף פעם לא חומל את המוות של עצמו גם כשהוא יודע שההתעוררות קוראת בשניה והופחיים חדשים מתעוררים.
כי במוות, אני בוכה, ולא רוצה לצאת מהמיטה, ומרגישה עצלנית, וכישלון, והכי לא אטרקטיבית בעולם, וכל השדים שלי יוצאים, ואני נכנסת תחת השמיכה עם האוזניות, ועם מדיטציה שתציל לי את הנפש, ומתעטפת בדמעות של עצב ובלבול, ושאלות של מה איך?
איך אני מתחילה מחדש?
ומה הדרך שלי?
ואיך זה שאני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות ומה עושה לי טוב ואני הולכת נגד עצמי.
הרס עצמי שלום!
גלים שפורצים את הסכר ומגיעים לגבהים
גלים שנסוגים אחורה כאילו שצונאמי עז מתקרב והולך להדהד באדוות ענק על הכל.
גלים
גלים
גלים
ויש את הילדה שרוצה שיבחרו בשבילה
ויש את הילדה שרוצה שיתנו לה סטירה ויעירו אותה מתוך הרחמים העצמיים.
ויש אותה, את האישה שאני, ששרופה על החופש שלה, ועל זה שהיא אוהבת לטרוף את העולם, ולהיות פה ושם, ושם ופה
ולהגיד בשובבות
״אתה לא תגיד לי מה לעשות!״
או
״לא רוצה, מה תעשה לי?״
ועכשיו בתוך כל ה…
בעעעעעע, גרררררררר, דהההההההה, ווווווףףףףףףףף, ואוףףףףףףףף
עכשיו אני מחייכת ומתחילה את היום שלי.
בסך הכל לקח לי 5 שעות להתפרק ולהרכיב את עצמי מחדש.
