רגעים מושלמים וגם לא…

לפני שנה וחמישה חודשים עם הטלטלה של הפרידה מהגרוש היקר שיחיה אחרי 16 שנות זוגיות הפסקתי ללכת לשיעורי יוגה.

שבת ב 8:00 בבוקר

פקל באש ובמים בשיא החום ובשיא הקור.

המורה האלילה שלי

מנטורית העל שלי שלימדה אותי חוזק וחוסן מנטלי.

האמת שלא הבנתי את הכוח המנטאלי שלה וגם שלי עד לשנה האחרונה שהתגלו בפניי אתגרים מנטאלים, חלקם מעוררים השראה ומשכו אותי לקצוות של הייי מטורף וחלקם הורידו אותי לעומקים חשוכים ואפלים בתוך עצמי

הכל מתחבר לי עם כל כך הרבה דברים שלמדתי במהלך השבוע ונסגרו עם סרט עטיפה ורוד מתקתק בשיעור יוגה, תוך כדי שהמורה שלי מבקשת למלא את החזה באויר ולנשוף לטבור ולהחזיק שם

למלא את החזה באויר ולנשוף מתחת לטבור ולהחזיק שם

למלא את החזה באויר ולנשוף לתוך המעמקים של התחתית

למלא את החזה באויר ולנשוף למעמקים ולהבריש את המעמקים קדימה ואחורה כמו גלים בתוך המעמקים של הבטן התחתונה שלי

כמו עיסוי פנימה עם הנשימה

הברשה פנימית של החלל הכי עמוק שלי.

המעמקים הגיעו גם עם תרגיל בשיעור בית של חשיבה תוצאתית … איך מנחה מוביל מונחה לדיפ של הרצון והצורך העמוק והבסיסי ביותר בזמן שהרצון הראשוני הוא A אבל הדיפ הוא בעצם M

למה M? סתם כי הרגיש לי אינטואיטיבית שב M יש את Me

לגעת בעומקים של הדברים זה אף פעם לא פשוט ולא קל … אבל מרגע שנוגעים בדבר יש שחרור אמיתי ועמוק בהבנה והדרך מתחילה לקבל אור חדש.

בסוף השיעור התערסלנו לתנוחת עובר, הרגש התעורר ודמעות של אושר זלגו, דמעות של הכרת תודה על ההקשבה לצרכים שלי וההרגשה של כמה טוב ונעים לחזור הביתה.

And I thank you for bringing me here
For showing me home, for singing these tears
Finally, I've found that I belong here