הוא נח על הספה
מתמסר לרוח שהמזגן מעיף עליו
החום הזה, משרב אותנו … ( אני יודעת שברגע זה המצאתי מילה ) אבל היא מדליקה בעיני…
אז התכופפתי אליו, התיישבתי למרגלות הספה כדי להיות איתו בגובה העיניים, לחשתי לו מילמולים חתוליים… והתחלתי ללטף לו את הראש עם אצבע אחת, והמחשבות התחילו לרוץ בראש, רציתי להשכיב אותו, להוריד אותו לתנוחת שכיבה מעונגת, ואז תפסתי את עצמי לפני, עצרתי רגע וחשבתי איך אני גורמת לו להתמסר רק עם אצבע אחת ולרדת למקום שאני רוצה וחושבת שהוא גם רוצה… המשכתי ללטף עם אצבע אחת את קודקוד הראש, ציירתי לו פס בין העיניים והמצח ואז הרמתי את האצבע, שיחקתי איתו בהשהיות, להגדיל את הצורך שלו במגע שלי, לגרום לו לרצות להיות מתמסר ועירני לצורך בו זמנית, חזרתי וליטפתי, ולחשתי, ושיחררתי, וחזרתי, עד שהצורך שלו התמסר לעונג באופן טוטאלי ואז הוא פשוט נשכב מעצמו.
התמסרות, כניעה ומה שבניהן.
ואני בשקט בשקט למדתי שיעור של פיתוי, הקשבה והכנעה והתמסרות לרגע של משחק קטן עם החתול שלי.
אולי אני בעצם חתולה בדמות אישה.
חתול זאת חיה שאי אפשר לבקש ממנה שום דבר!
החיה הזאת כנועה באופן טוטאלי לחופש ולרצונות שלה.
יש אומרים שחתול זאת חיה אגואיסטית, שחושבת רק על עצמה.
מתישהו בשנות העשרים למדתי דרך גבר לאהוב חתולים, זה סימן לי דרך, דרך של נאמנות חסרת פשרות בעצמי, נאמנות לגלות מי אני ומה אני בעולם הזה, נאמנות לתשוקות והמאוויים שלי, נאמנות לכנות בלתי מתפשרת, קודם כל מול עצמי.
וכן יש לי גם כלב, וכלב זה כבר סיפור אחר, הוא משקף צדדים נוספים שלי, נאמנות שהיא אחרת, הנידיות שלי, הדרשנות, הרצון במגע ופינוק וביחד, השמחה והשיתוף פעולה ומניחה שעוד דברים.
היום במבט של זמן אני לומדת לראות ולהתבונן בצדדים הללו, ולהבין שכאישה ובת אנוש אני מתבוננות על איפה אני מוצאת נקודת איזון בין הדמויות שנמצאות בתוכי.
תודה לחתול שלי שעורר בי השראה לניסוי קטן שהוליד טקסט קטן והבנה קטנה.
תודה על הרגע הזה.
שיר שאני אוהבת ומזכיר לי מקומות אינטימיים.
שבת מנוחה ושקטה
