רגעים מושלמים וגם לא…

התרגיל היה לבחור מישהי לא מוכרת

ולגעת בלא מוכר

לזוז אחרת

לבחור לראות אחרת

אחת מחזיקה את הגומיות ולא זזה. עוגן של האחרת, העיניים של המתבוננת באחרת באור ויופי שהיא מוצאת.

האחרת רוקדת ומשירה מבט לזאת הלא מוכרת, ותאמינו לי זה חתיכת עניין גם להביא את עצמך בריקוד אחרת וגם להיות מול עיניים חדשות שבוחנות אותך.

אז בחרתי אותה.

פעם הייתי מתביישת הייתי מחכה שיבחרו אותי, היום האינסטינקטים שלי התחדדו והחיה שבי טורפת את המומנט.

ועדיין בתוך החיה יש אישה שחוששת, ובוחנת את הבחירה האינטואיטבית.

אז ככזאת בחרתי להיות הראשונה שמתבוננת. מחזיקה את הגומיות במתיחות והחוזק שמתאימים לי. והיא מתגלה כעדינת נפש… המתיחות והכוח שאני רגילה אליהם נעלמו… ופגשתי רכות, הכוונה היתה שם כל הזמן, להיות בעיניים טובות על מישהי שאני פוגשת פעם ראשונה, חייכתי ואיפשרתי לעצמי לגלות אותה.

נתתי לרכות להיכנס והיא פקחה את עיניה והסתכלה עליי ואז היה חיוך, כזה שהראה חיבור וקבלה ונינוחות שמתאפשרת כשאנחנו מרפים ומרגישים שאפשר. 

התחלפנו

היא היתה העוגן שלי. העוגן הכי רך שהכרתי מאודי.

הגומיות היו כמעט ללא מתיחה, ועדיין הרגשתי שהעיניים שלה העוגן שלי… כבר הכרנו בריקוד הראשון… עכשיו כבר היה יותר קל לתת עיניים אוהבות כי שם נמצא האור והדבר הזה שאפשר לגלות ולנוע אל תוך מקומות חדשים. הייתי רכה. 

הייתי רכה בתוך תהליך שהוא חדש לי לגמרי והתמסרתי.

בסוף התחבקנו

אמרתי לה שהיא לימדה אותי רכות

היא אמרה לי שנתתי לה ביטחון ויציבות.

בוקר יום שישי

לרקוד זה החיים

עיניים טובות זה אהבה ושלום שמתחיל מתוכנו החוצה.

אמן על זה.

שבת מבורכת 🦋

#אתגרלבןיוםרביעי.