שנים עברו
הזמן לא תם
מרגישה הכל ולא כלום
מהלכת בין שבילים
עוברי אורח חולפים על פניי
האור הוא אני
תמה
מחוייכת
אל פניי הארץ
ופניי הדברים עצמם
כמה פשוט לאהוב
וכמה פשוט
פשוט להיות
השמחות שנקראות בדרכי
האם הן צומת לתזכורת?
המון זמן אני כבר לא שותה
לא שופכת את האושר בתוך המשקה ומוהלת אותו
בתוך בכאב שמטשטש את המעברים
מסתכלת לאמת בפרצוף
רואה
לומדת
מבינה
עוצרת
ממשיכה
אין זמן לשהות
אולי לפעמים לנוח
לשים טעם וניקוד בתוך הצורך
לדייק
אותי בתוך אותי
בתוך אותי
שמתגלה ואני היא זאת שמביטה
לקחתי רגע בתוך ההמון
חתונה
באחרונה שהייתי, שנינו בכינו
כאבנו את שהיה ואת שמסרנו לדרך שניתנה
היום אני שמחה
ילדיי סביבי
נותנים את סודם ואת אמונם בי
בתוך השמחה
בתוך רגע של ביחד
והוא שותה
שותה
ומשקה
מוהל את כאבו
תמיד היה פער
פער בזמן העיכול
זמן בדרך
אני יודעת.
סוד קטן שהתגלה ואני מחבקת.
גם כשהולכים ביחד לכל אחד יש את הדרך שלו.
תמיד לי יש את הדרך שלי
לצד
בתוך
עם
ליד
אבל
בלי
וכן
תמיד אני בתוכי
ותוכי בי
ואין תמונה שמתאימה יותר
כמו עדשים שעם טיפות של מים וחושך מזריעות. ומנביטות את עצמם.
זרעים של אהבה
תמיד אהבה
Let me
