היום….
כי לא ממש התאפשר לנו דייט כמו שצריך,
בסטי קפץ לקצת
לשבת איתי מתחת למשרד.
זה בסטי אמיתי זה.
הוא הגיע עם תרמוס
ובו סנגרייה חמה.
כן, כן.
מי בא לדרום תל אביב עם סנגרייה חמה??
בסטי, זה מי.
ישבנו.
לירלרנו קצת.
והחלטנו
(יותר נכון החלטתי לאגף אותו 👻👻)
לעשות פעילות קטנה לקראת השנה החדשה.
הוא כמובן,
סולד מכל העניין הזה.
כל מה שטרנדים, הליכה אחרי העדר,
הכריסמסים, ה”תבקשו מהיקום”
וה”כולם עושים אז גם אני",
זה לא הקטע שלו.
בלשון המעטה.
הוא מעדיף שקט על הייפ,
דיוק על מנטרות.
בסדר, בסדר.
זו לא השנה החדשה שלך, בסטוש.
ואנחנו יהודים לפני הכול,
אבל מה אכפת לנו
לפתוח שערים,
לבקש,
ולזמן לעצמנו דברים טובים?
דיברנו על יעדים.
על רצונות.
על מה בא לנו להזיז השנה.
למורת רוחו היהודית והמאופקת,
קצת התפרעתי עם הבקשות.
מה חדש.
רחוב השלום - היר איי קאם!
ולבסוף סיכמנו,
שלפחות משהו אחד
יישאר יציב.
לא משנה מה.
הבסטיזם!
ואני ממש מעריכה את זה.
את זה שהוא הגיע עד לכאן.
בשביל מעט זמן.
בשביל המסורת.
בשבילי.
בשבילנו.
זה לא מובן מאליו.
אז תודה, בסטי.
על נוכחות.
על יציבות.
ועל סנגרייה חמה
בדיוק כשצריך!
כאילו אנחנו עכשיו מינימום
בקמדן מארקט
קופאים מקור
וזו הדרך היחידה להתחמם כראוי!