אני משתדלת לשמור על סדר כרונולוגי בבלוג.
אבל מלחמות, טילים בליסטים וג'ינגול החיים
השאירות את הטקסט בטויטות!
************************************
17.03.26
ממול הבית שלי,
יש מרכז מדעים / מתנס שכזה
ומידי פעם, מתמקמת לה בחוץ ניידת צהובה.
קצת לפני יישלח אסמס שמעודד לבוא, להירשם
ולתרום דם בעיתות מלחמה.
אנחנו ב-2026 היום אז אי אפשר פשוט להגיע.
ואיכשהו תמיד אני אפספס את ההודעה.
וכשאקליק על הלינק, כל התורים כבר יתפסו.
היום, איך שהתקבלה ההודעה
ישרררר לחצתי ותפסתי לי תור!
די!
חלאס!
לא יכול להיות שבנאדם רוצה לתרום דם
ולא יתנו לו כי כל התורים נתפסו!
הגעתי בזמן, עמדתי בתור ללקיחת מדדים.
קיבל אותי איש מבוגר וחמוד בשם צביקה,
שאשתו הייתה מאודדד לחוצה שהוא מסתובב מחוץ לבית
בזמן שטילים בליסטים ואזעקות עוטפים את חיינו.
בזמן שצביקה מנסה להרגיע את אשתו,
הוא מעלה את הפרטים שלי על גבי המסך שלו,
מנתק אותה ומסתובב אליי ואומר לי
"את חלומו הרטוב של כל מתרים דם"
(זה כי סוג הדם שלי הוא 0-)
ווינק ווינק!
"דקירה קטנה באצבע, אל תדאגי זה לא כואב"
לכי תסבירי לו שדווקא נעים לך כואב...
ווינק ווינק ווינק!
ובזמן שאנחנו ממתינים לתוצאה
הוא מסביר לי בסבלנות
על סוג הדם שלי, כמה שהוא "מיוחד" .
כזה שכולם יכולים לקבל ממנו והוא יכול לקבל רק מעצמו.
וכשמתקבלת תוצאת ההמוגלובין שלי
הוא תופס אותי ביד ואומר לי
"את שומעת, גם O- וגם המוגלובין כזה,
בכל פעם שאת רוצה לתרום דם, פשוט תבואי.
בלי תור, בלי כלום, אני מבטיח לקבל אותך".
מה אגיד ומה אומר?!
אין כמו להרגיש סלבס במד"א :)))
משם עברתי לגברת שתשאב ממני את התרומה
איך שנשכבתי שם על המיטה והושטתי את היד
היא קראה למתנדבת לידה לבוא לראות
איזה ורידים שמנים ועסייסים יש לי
מצחיק. והאמת די מספק.
המפלצת התחרותית שבי,
תחרותית עם העולם,
תחרותית עם עצמי,
חשה איזו תחושת ניצחון דבילית!
כאילו מה זה עוזר לי שקל להתחבר לי לוריד?
ואיך זה בדיוק עוזר לי
שהדם שלי כזה נדיב לכולם?
כשעצרתי לחשוב על זה לרגע
זה די סימבולי, מאוד אני.
לתת לכולם את כולי ולא לדעת לקחת מאף אחד אחר.
#מחשבות-מלחמה