ההגדרה המדעית:
״חומר היגרוסקופי הוא חומר שסופח לחות מן הסביבה באמצעות ספיחה (adsorption) או בליעה (absorption), עד להגעה לשיווי משקל עם הלחות היחסית באוויר.״
ברור שאין באמת שום קשר מדעי בין איך שחומר היגרוסקופי עובד לבין איך שהכּוּס פועלת.
דיסקליימר: הכותבת איננה מדענית. לפחות לא של ביולוגיה.
רק חיפשתי מונח, שישביע את רצוני בתחום הרטיבות התמידית וזה הכי קרוב שמצאתי.
וגם, זה קצת הרגיש לי כמו כותרת שאנשים יקליקו עליה 👻👻👻
הכּוּס שלי,
תמיד לחה ורטובה.
תמיד.
בכל שעות היום.
גם בעיתות מלחמה.
בביוץ - זה ממש כמו ברז שנשכח פתוח.
וכשאני תחת הידיים של אבוש,
אני שלולית!
גם במוח וגם בכּוּס.
כשאבוש חופר עמוק בתוכי,
ואז משנה לאיזו זוית שמטיסה אותי לחלל,
זה ירגיש כאילו הברז התפוצץ והכל משפריץ.
ואני?
גם מבעד למוח נזלת האפוף והלא מתפקד שלי, אצחקק וארגיש מבוכה.
למה מבוכה?
כי זה מביך כמה רטוב זה.
כי זה מביך כמה היא לעולם לא מתייבשת.
כי זה מביך שאני כמו חזירה רוצה ויכולה עוד ועוד ועוד.
זה פשוט מביך שכלום לא מחסל אותה.
שעות.
ליטרלי שעות שאבוש חופר בה.
וגם אז, היא מגיבה כאילו רק התחלנו.
אני ואבוש תמיד צוחקים שהחלום זה להגיע למצב שאני מתחננת שדי! מספיק! אני לא יכולה יותר!
והנה, במפגשים האחרונים שלנו,
אני מוצאת את עצמי אחרי שעות של רטט בלתי נשלט ותחושות חשמל מקצות האצבעות ועד המוח זועקת שדי! אני לא יכולה יותר אבוש! ל-א י-כ-ו-ל-ה!
לא שזה באמת עוזר לי,
הוא יסיים איתי כשהוא יחליט.
ולהפתעתי הגמורה
כשהכל נגמר
ועד למחרת בבוקר,
הכוס י-ב-ש-ה!
אבל ממש.
דממת אלחוט מגברת חזירה.
זה קצת מוזר,
זה קצת חדש,
וזה ממש לקצת זמן 😜
כי למחרת בבוקר,
המפלצת מתעוררת מחדש,
הברז בְּמַעֲלֵה המוח נפתח,
וכל ההיגרוסקופיה הזו מתחילה לה מחדש.