לפני 8 שנים
התחלתי להתאמן ברצינות.
למדתי לרוץ למרחקים.
אימוני כוח ממוקדים התקדמות.
ואט אט הרשיתי לעצמי
לבחון ולמדוד אנשים מבעד למשקפי ספורטאים.
הגיוני? לא ממש.
האם גברת שרצה עכשיו לצידי בפארק לאט יותר,
אומר שאני יותר טובה?
ממש לא.
אולי היא ביום מנוחה? אולי היא אחרי פציעה?
אולי היא החליטה שהיום זה הקצב?
זה ממש לא משנה מה הסיבה.
זה לא אומר כלום.
אבל לכו תסבירו את זה למוח התחרותי שלי.
אתמול הייתה לי הביקורת הראשונה אצל המנתח.
הוא היה מאוד מרוצה מקצב ההתקדמות וההחלמה.
הסירו לי את כל הפלסטרים ואפילו את רוב התפרים שבוע מוקדם מהצפוי.
קיבלתי הקלות במגבלות.
הוא מסכים לי להתחיל לצאת לצעידות.
מזל שבעלי לא קפץ והלשין שאני כבר מקפידה על לפחות 5 ק״מ צעידה מהיום השלישי לניתוח 🤦🏻♀️
וכל מה שהמוח נשלטת שלי רצה לשמוע,
זה כמה אני מעולה יותר משאר הפציינטיות.
כמה הגוף שלי מחלים מהר יותר וטוב יותר.
הגיוני? לא ממש.
אבל לכו תסבירו את זה למוח התחרותי שלי.
אותו דבר בדיוק מתרוצץ לי במוח נשלטת.
אני רוצה להיות הכי צייתנית.
זו שמוצצת הכי טוב שהיה לאבוש.
זו שהכוס שלה בולע את הזין של אבוש הכי טוב.
זו שהתחת שלה הכי טוב שהיה לאבוש.
בקיצור,
רוצה
להיות
הכי
טובה
שהייתה
לאבוש
אבר
!!!
הגיוני? לא ממש.
אבל לכו תסבירו את זה למוח התחרותי שלי
🤭🤭