"אני מפחדת שישימו לב",
"אל תדאגי, זה מוסתר טוב, אף אחד לא יראה"
הוא ענה לה בזמן שחיבר את החלק האחרון לגופה.
הפנטזיה הזאת צפה זמן רב בחשבות
והדופק שלה עולה עוד ועוד כשהיא מבינה עכשיו שזה עומד לקרות.
"סיימתי" הוא אמר, בזמן שהיא ראתה ניצוץ של חיוך משפתיו.
המסכים נדלקו, וגופה נתקף בתשוקה, רק מהידיעה שזה עומד לקרות.
המצלמות הזעירות שמוסתרות בבגדים מצלמות כל זווית, מה יש מלפניה, מה יש מאחוריה,
מה יש מצדדיה.
על כובע המצחייה מצלמה כל כך קטנה, שקשה להאמין שהיא אמתית,
אך היא מצלמת את פניה בכל רגע.
"שימי את זה באוזן" הוא אמר לה, בזמן שהגיש לה את האוזניה.
בעזרתה היא יכלה לשמוע את קולו, נותן לה הוראות מרחוק.
היא חשבה על המכשירים המוצמדים לגופה, מתחת לבגדיה.
חלקם מנטרים את הדופק, הנשימות, חום הגוף וכל מדד שהוא רק יכל לחשוב עליו,
חלקם יתנו לה מכת חשמל אם הוא יראה בכך נכון,
חלקם מוצמדים לחוריה, יענגו אותה, אם הוא יראה בכך נכון.
היא נמסה בתוך החיבוק שהוא נותן לה,
והיא יוצאת מביתו אל שיגרת יומה,
חושבת עליו יושב מול המסכים
ומנטר אותה.
