סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מאסטר לנצח

מחשבות של דום שמחפש את השפחה שלו - מי שתבין שהקולר והשרשראות חשובות לא פחות ולא יותר מאשר הקשר האמיתי והפנימי.
לפני 7 חודשים. 14 באפריל 2024 בשעה 8:59

לצערי יש לי נסיון רב מדי עם נשים בעלות הפרעת אישיות גבולית. אין לי מושג אם זה קורה גם לגברים - מן הסתם כן, אבל זה לא התחום שנאלצתי בעל כורחי ללמוד עליו, אז פוסט זה ייכתב על נשים, ועמכם הסליחה מראש.

 

מה זה הפרעת אישיות גבולית?

 

סוג של מחלת נפש - לא חמורה מספיק בכדי להצדיק אשפוז (לפחות לא בכפייה ולא לזמן רב) אך בהחלט מספיקה כדי להרוס את חיי האשה הלוקה בה ואת חייהם של כל מי שבאים איתה במגע, לעתים אפילו אם זה לזמן קצר בלבד. הפרעת אישיות גבולית נוצרת לרוב בעקבות טראומה בזמן הילדות המוקדמת - כמעט תמיד התעללות מינית בתוך המשפחה. דבר זה הורס את היכולת לפתח אמון באנשים בכלל ובגברים בפרט וגורם לתיעוב עצמי עמוק, לאימה מוחלטת מהרעיון של מערכת יחסים ארוכת טווח, ולצורך כפייתי לשחזר את הטראומה, ומכאן שמה: האישיות המתפתחת תהיה נעוצה לנצח בחוויית הטראומה ולא תוכל להתגבר ולהתפתח כראוי, ועל כן תמיד תהיה "גבולית" (במובן של לא שלמה).

 

מאפיינים: הפרעת אישיות גבולית שאינה מטופלת היטב ולעומק (ואחוז המטופלות הוא אפסי) הורסת לחלוטין כל סיכוי למערכת יחסים רומנטית לנצח, מכיוון שהאשה לעולם לא תבטח בגבר שאיתה, לא תאמין שיש לה ערך כלשהו כאדם מעבר למיניות שלה, ולא תהיה מסוגלת להתגבר על הצורך לחוות שוב ושוב את הטראומה הראשונית. חמור מכך, ההפרעה מהווה איום פיזי על שלומה של האשה ועל שלומם של בני משפחתה ובעיקר על שלומם של גברים המעורבים איתה רומנטית. אישה שמאמינה שכל גבר הוא אנס מטבעו ושזקוקה באופן כפייתי לחוות אונס והתעללות (לא במובן של פנטזיה אלא של הדבר האמיתי) תמיד תראה את עצמה כקורבן נצחי ותרצה לנקום בכל גבר המעורב איתה רומנטית, שכן הוא תמיד מחליף בעיניה את האנס מילדותה, והזעם המצטבר בה בסופו של דבר יתגבר על כל תחושה של הגיון, מידתיות או מציאות פשוטה.

 

התנהגות סוציופתית: הפרעת אישיות גבולית אינה טכנית סוציופתיה והטיפול בה הוא שונה (אם כי שתיהן מצריכות טיפול פסיכיאטרי, אין די בפסיכולוג), אך התסמינים דומים באופן מטריד: אשה כזו תהיה אגוצנטרית באופן מוחלט, כמעט נרקיסיסטי (על אף שנאתה העצמית). הא תמיד תנסה להעביר את בן זוגה מניפולציות רגשיות ולנצל אותו ברגע שתרגיש שהוא לא עומד לדחות אותה. היא תשלח לו מסרים סותרים באופן קבוע אך לעולם לא תוכל לפתח כלפיו אהבה אמיתית, וברגע שתרגיש שחיבה אמיתית מתפתחת אליה מצד הקורבן שלה, היא תתחיל מיד בהתעללות רגשית ולעתים גם פיזית. דבר זה נועד גם לנקום באנס מילדותה אליו היא לא רוצה או לא יכולה להגיע, גם לוודא שאין סיכוי שקשר עמוק וארוך אמיתי יתפתח (משהו שהיא קולטת כאיום מהותי על עצם קיומה כאדם עצמאי), ובעיקר ניסיון לגרום לגבר להתפרץ וכך לשחזר את הטראומה הראשונית. במקרים שניסיון זה נכשל, האשה "תביים" את הטראומה כדי לספק את האובססיה בלי להתחשב באפקט ההרסני שיהיה לכך על קורבנה. כל רגש של חרטה או הבנה של חומרת מעשיה תיבלע בתוך שנאת גברים פתולוגית, הצדקה עצמית אינפנטילית, ותחושת זעם אימפוטנטית.

 

אם אתם מעורבים עם מישהי שאתם חושדים בה שהיא לוקה בהפרעת אישיות גבולית, עצתי היא לנתק איתה קשר מיד. אל תסבירו, אל תתמקחו ואל תאמינו שהיא יכולה להשתנות. לאשה כזו אין שום רצון אמיתי לשנות כלום. היא מחפשת רק להיות אומללה ולאמלל את כל הסובבים אותה עד כמה שרק תוכל. היא תהרוס את חייכם אם תאפשרו לה. עשו לשניכם טובה וחתכו מיד.

לפני שנה. 4 באוגוסט 2023 בשעה 16:59

אם אתם או אתן עושים גוסטינג לאנשים, אתם לא זבל.

אתם המיץ של הזבל.

מזוקק.

תודה.

לפני שנה. 19 במרץ 2023 בשעה 21:02

בנות, אני מת עליכן. באמת.

אני נורא אוהב לדבר עמכן, ללמוד להכיר אתכן, לשמוע מה עובר לכן בראש, איך היה היום שלכן, לצחוק אתכן ביחד, לנהל שיחות נפש מעמיקות אל תוך הלילה עם כוס יין על רגשות, פילוסופיה וסודות היקום (בהנחה שאתן מכירות אותם - אני אישית לא).

אין ולא יהיה מבחינתי קשר בסד"מי שלא מבוסס, קודם כל, על ידידות אמת. בלי ידידות אין אמון, ובלי אמון אין בדס"מ, נקודה.

עכשיו משהבהרתי את כל זה - אני לא נמצא כאן בשביל למצוא ידידות, ובטח שלא כאלה שאני רק מתכתב איתן. יש לי די והותר ידידות, תודה. אני לא אגיד לא לעוד, אבל קחנה רמז דק מהפרופיל שלי וממודעת ההיכרות שלי.

ובאשר להתכתבויות: יותר מעשרים שנה אני מתכתב באינטרנט. היו ועדיין יש לי די מתכתבים משני המינים בשביל לפרסם עשרה כרכים בעובי של מלחמה ושלום מבחינת כמות המלים ששפכתי ועודני ממשיך לשפוך בחדווה על התכתבויות. במלים אחרות - גם לא בשביל להתכתב אני כאן.

אז בשביל מה אני כן כאן בעצם? שאלה טובה. חכו... חכו...

אני כאן בשביל למצוא נשלטת. אני מזעזע במקוריותי ובישירותי, אני מודע לכך, אבל מה לעשות - זה המצב. את שיחות הנפש אפשר לשמור לאחרי שנחליט אם אנחנו מתאימים זה לזו, והתכתבויות זה פנטסטי בשביל שיחה רצינית או שתיים. אחרי זה אני כבר מצפה לשיחת טלפון, וזמן קצר אחרי זה - אם מתאים כמובן - אפילו לפגישה פנים אל פנים לשתות קצת קפה.

לא בא להתנשא עליכן, רק לתאם ציפיות. אני לא אביר מימי הביניים שמסתפק באהבה מרחוק וגם לא סופר מהמאה ה-19 שאין לו משהו יותר טוב לעשות מאשר למצוא חברים לעט.

לא לכולן זה מתאים, אני מבין זאת. יש כאלה שמצפות לחיזורים עדינים שיימשכו כעשור או שניים לפני שהגבר יעז בכלל לחשוב שהוא ראוי לראות את זיו פניך. אם זה מה שאת מצפה לו, סבבה, אני מאחל לך המון בהצלחה, אבל את ואני סתם מבזבזים את הזמן של שנינו.

חפרתי? סליחה. אל תעשו את אותה הטעות.

צ'או, במבינה

 

ואת שם שמחפשת קולר - לא בעוד עשור ולא בעוד שנה, אלא בתוך כמה שבועות כשתרגישי שפגשת את הגבר הנכון - אני עדיין מחפש אותך.

 

לפני שנה. 14 במרץ 2023 בשעה 17:13

לפני שנה. 12 במרץ 2023 בשעה 14:05

תמיד חשבתי שיש אירוניה מסוימת בכך שהאישה היפה ביותר בעיני היא זו המתענגת על כבליה. אחרי הכל, אם היא כנועה או שפחה מרצונה, מה הטעם בשלשלאות? ואם היא לא רוצה להיות כפותה, יש כאן כפייה שאין לעשותה מחוץ לפנטזיה ולהסכמה.

אבל הניגוד הזה הוא בדיוק מה שמסמל בשבילי את ה-BDSM. אני לא זקוק לכבלים כדי לדעת ששפחתי כנועה לי, והיא לא זקוקה להם כדי לדעת שהיא בכוחי. אבל נוכחותם עדיין חשובה - הם מאלצים אותה להתמודד עם מציאות פיזית מאד שבה אין לה חופש או עצמאות והיא תלויה בי, ואני יודע שבין אם היא רוצה להיות שם או לא, היא עדיין שם ואין לה ברירה אחרת (חוץ מסייפוורד) מלבד לציית לי.

BDSM הוא, בסופו של דבר, סוג יפהפה של סימביוזה.

לפני שנה. 5 במרץ 2023 בשעה 16:31

כן, אני בשנות ה-40. כן, אני חדש באתר. זה מה שקורה כשאתה מסתובב ברשת דוברת האנגלית ובנוסף לכך גם מחפש טרי.

 

אם זה מצחיק אותך, אני לא מעוניין בך. את מוזמנת בזאת לקחת את החקירות שלך ולדחוף אותן ואת הגישה המתנשאת והמלגלגת שלך עמוק עמוק לתחת ביחד עם חציל.

 

לבריאות.

לפני שנה. 4 במרץ 2023 בשעה 19:32

הייתי בן 16 בפעם הראשונה שקשרתי אישה (לא, לא למטרות איזה משחק דבילי. זה היה הסשן הראשון שלנו).

הייתי בן 20 כשהייתה לי סאבית.

בן קצת יותר מזה כשגיליתי את עולם האונליין ומצאתי שפחות של 24/7. מאז היו לי רבות כאלה לאורך השנים. עם חלק הלך יותר טוב מאחרות, אבל באופן מסוים את כולן אהבתי, אפילו אם לא נפגשנו בעולם האמיתי.

פגשתי גם לא מעט שפחות שהיו שייכות למאסטר אחר. כיבדתי אותן ואת האדון שלהן, אבל באופן טבעי לא יכולתי שלא לקנא בהם. כך כל רציתי את זה גם כן. מישהי שתענוד את הקולר שלי נעול על צווארה, שתהיה שייכת לי ושתאהב את זה. מישהי שאיתי שנינו נוכל להיות חופשיים - אני לשלוט והיא להישלט, ושנינו מבינים אחד את השניה ולא הולכים לשום מקום.

אני יכול לחשוב עוד אחורה, לתקופה שבכלל לא הבנתי מה קורה איתי ולמה יש לי דחפים כאלה. למה אני רוצה לשלוט בבנות הזוג שלי באותה מידה שאני צריך לנשום או לאכול. לתקופה שאי ההבנה הפחידה אותי עד מוות עד שגיליתי שאני רק אחד מיני רבים.

אבל בסופו של דבר מה שהיה, היה. חלק היה טוב, חלק היה רע. זיכרונות הופכים אותנו למי שאנחנו אבל חרטות רק מעכבות אותנו בדרכנו הלאה.

 

הנה מה שאני יודע עכשיו: אני לא מחכה יותר. אני יודע שאת שם איפשהו, ואני בא למצוא אותך. ביחד נתמסר אחד לשני ונהיה מאושרים כשאת כלואה בין זרועותיי.

אם את קוראת את זה והלב שלך פועם למקרא המלים האלו, אני כאן.

אל תפחדי ליצור קשר.

אולי זו את.