יומן מלחמה

ושוב אנחנו כאן 

עובדים בלי הפסקה

עכשיו צפון. סרט אחר

חייב דיוק

חייב לשלוט. בהכל.

אין מקום לטעויות

חייב לשחרר שליטה. 

להיות. לא לתכנן לא לדחוף 

פשוט להיות שלה.

הם חזרו!

מטורף

היה קשוח. כל דקה בפנים היתה בשבילם. כל פיר חיפשנו אותם, והתאכזבנו ושוב חיפשנו ושוב

אז הם חזרו

החיים

המתים עוד יגיעו 

עובדים בזה 

בינתיים עושים הכל בשביל שלעולם לא עוד 

כולל 

עוד הרבה חודשים של ויתור על חופש. וזה לא נגמר

הלוואי שיגמר 

עד מתי אוקטובר 23

הרבה זמן לא כתבתי

הייתי עסוק בלחימה. ממש ככה.

עכשיו  קצת הפוגה - לא להרבה זמן

אבל לקצת נשימה חשובה כל כך.

חוזר מהקרב. עומד מולך

לאט מוריד הגנות

את הרובה שם בצד - מולך לא פוגע הזבוב.

את הקסדה - הראש שלי כולו שלך

מכשיר הקשר - התקשורת שלי איתך לא צריכה מכשירים 

את הקירמי - אם אקבל ממך כאב - לא ארצה הגנה ממנו

את הדרגות - אין היררכיה פה. את השליטה 

ואת המדים. מולך אין לי שייכות לצבא - רק לצבא הפרטי שלך.

ערום 

ללא הגנות

מוכן

אליך 

רק שניפגש 

ואיכשהו בימים האלה

ימי תקומה מחד

ושבר אינסופי של מלחמה

שעדיין נמשכת ותימשך 

אני מוצא את עצמי עדיין במילואים 

כי כשלא ברור מה קורה

ויש תחושה של חוסר אונים

אם יש מה לעשות -

אז עושים

כי צריך

וצריך לסיים עם זה 

אני צריך לסיים 

ואת המחיר?

אשלם בסוף 

הרבה זמן שלא הייתי פה.

אולי בהבלחות

רוב הזמן בעזה. בפנים עמוק ככל שניתן.

קשה ומאתגר בעשרת אלפים כיוונים שונים.

אפשר להגיד שאני חי בנס. אולי מתישהו אפרט. אבל סיימנו.

ועכשיו?

עכשיו בונים מחדש. מנסים

מנסה להבין איפה אני בחלל הזה. אולי פה? אולי בכלל לא.

יום אחד אבין 

בינתיים - מנסה לחגוג את מה שנשאר

אותי

אולי גם אותך?

כן. צריכים אותי

אני יודע שאת לא מרוצה

אפילו כועסת

הייתי מת להגיד שאין מעלייך.

אבל יש. 

יש מדינה ויש צבא 

ויש אידיאל.

ששווה לאכזב אותך למענו

סליחה יקירה.

גבירתי.

יקרה שלי

אבל צריכים אותי בלבנון.

אני בדרך

מבטיח לשמור על עצמי

בשבילנו

המילואים כמובן לא הולכים לשום מקום. כמובן 

מצד שני - אני לא אכחיש שדחפתי לעצמי משמרת מחר.

אולי זה בריחה?

אולי תיקון?

האמת שבא לי מחר לעשות ככל יכולתי לזיין את חמאס.

ככה כואב בלי סיכוך או הודעה מוקדמת.

ולחשוב על השביעי באוקטובר 

ופשוט לא להפסיק לעולם.

אני לא אלים 

אפילו די נשלט 

אבל זה מעבר

לכולנו 

הרגע הזה שבו מבינים שהדרך לא נגמרת בקרוב.

הסוף של המלחמה - לא רואים

הסוף של המילואים? - יחד איתו

והדרך הביתה - ארוכה

ורשימת השמות - ארוכה מידי.

ואת? - אני רוצה אותך קרובה 

מאוד

כל כך

אלי

בסוף נגיע?

היינו שם 

פאקינג היינו שם

ממש למעלה

ולא ידענו

ולא יכולנו להושיע

אוף זה כל כך מתסכל.

כבר משבת בצהריים 

תסכול עמוק

לו רק 

ואני יודע שאין מה לעשות.

ושלא באמת יכולנו אחרת

וחמאס הרג אותם

לא אנחנו

אבל לו רק..

הרבה זמן לא כתבתי פה

ניסיון לחדש לעצמי את החיים 

יחד עם המילואים 

אבל לפעמים הכאב עולה מידי 

והלוואי ונירפא

לא הייתי אמור לסגור שבת

אבל צריך. צריכים אותי.

אז אני פה.

אמלא את השבת שלי בשמות של פירים ואיתורי בתים ברפיח.

וזה פלא 

שיש עדיין אנשים שרואים את זה 

וזוכרים 

שאנחנו עדיין במלחמה 

תודה לכם!

תודה לך.

בשם כולנו