בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

יומן מלחמה

בחיים לא כתבתי יומן. נשבע.
אבל הימים האחרונים והימים שעוד נכונים לנו יהיו קשים ועמוסים מידי. בשבילי. בשביל הנפש שלי. בשביל היכולת להשאיר הכל בבטן.
מה גם שאני נמצא בזווית סופר מעניינת.
קצין צעיר ואסרטיבי, שאיפה שהוא בלב הוא נשלט שכל רצונו הוא לרצות. להיבלע ברצון של מישהי..
קראתם עד לפה - תודה!
מבטיח שיהיה מענין.
לפני שנתיים. יום רביעי, 11 באוקטובר 2023 בשעה 4:57

למה אני כותב בכלל? לא חסר לי משימות. נשבע.

אני מפרפר כל היום בין כוחות, גדודים חטיבות, לומד את הפערים, מיעץ, מכווין, דוחף דורש - מכין אותם לקרב. 

ידידה שלי ש**קצת** מכירה אותי לעומק אמרה לי - אני לא מבינה איך נשלט כמוך קצין.

ותכלס. גם אני לא מבין.

קיים פער. פער עצום בין אני ביומיום לאני במלחמה.

אין ברירה. חייב לפעול.

הכי חזק והכי אפקטיבי. תמיד לדרוש, תמיד להיות חד. ולנפש קשה. והפער הולך וגדל.

ולכן אני פה. כותב את הפער. את המקום שצריך אישור. שכל מה שהוא רוצה זה בסך הכל חיבוק. או קצת להיבלע. בתוך רכות נשית.

האמנם?

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י