בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מלחמה

בחיים לא כתבתי יומן. נשבע.
אבל הימים האחרונים והימים שעוד נכונים לנו יהיו קשים ועמוסים מידי. בשבילי. בשביל הנפש שלי. בשביל היכולת להשאיר הכל בבטן.
מה גם שאני נמצא בזווית סופר מעניינת.
קצין צעיר ואסרטיבי, שאיפה שהוא בלב הוא נשלט שכל רצונו הוא לרצות. להיבלע ברצון של מישהי..
קראתם עד לפה - תודה!
מבטיח שיהיה מענין.
לפני שנה. 13 באוקטובר 2023 בשעה 8:12

כשעצובים הולכים לים.

לכן הים מלוח.

מעניין מה יש בו בים שמרגיע שמאפשר לפרוק.

כמה שעות שקט אתמול בלילה.

הלכתי לקבל חיבוק מהים.

יש בחיבוק הזה מן הנחמה. בקצת. יש תנועה, והיא גדולה ממנו. שוטפת ועוטפת בלי מילים.

כמה מרגיע לנשום אוויר נקי.

לשמוע רק את רחש הגלים.

להתכנס לתוך מציאות גדולה ממך.

אז תודה רבה. ים.

ולכם שקצת מבינים כאב. ואותי. אולי.

Bluecollar​(שולטת) - בנוגע לים אני בכלל לא מבינה אותך!!!!
זה חול, וזה מלןח


לפני שנה
מפציע - זה רעש. זה תנועה.
גם דמעות זה מלוח ובכל זאת הן מרגיעות
לפני שנה
Bluecollar​(שולטת) - גם כביש זה רעש ותנועה.
גם ישיבה בבית קפה.
דמעות זה שחרור לחץ ש תצטבר בגוף
לפני שנה
מפציע - אהבתי את הדימוי. אולי כי הים הוא השילוב המדויק בין שקט לרעש.
לפני שנה
Bluecollar​(שולטת) - יש מצב או האינסופיות שלו.
אני שמחה שהוא עשה לך טוב
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י