אני אוהב להפריד בין שליטה לבין הקינקים עצמם.
הקינקים בעיני הם באמת כמו סקס או כל פעילות זוגית אחרת.
הם חלק מקשר, עוד דרך לחוות עונג, חיבור, משחק וגילוי.
אבל הם לא בהכרח הלב של הבדס״מ עבורי.
הם יכולים גם להעשות כסטוץ בדס״מי או כחלק מקשר של פליי פרטנרס.
שזה כיף כשלעצמו, אבל עבורי זה כמו המזטים לפני המנה העיקרית.
מערכת שליטה, מבחינתי כמובן, היא משהו עמוק יותר.
היא אלטרנטיבה למערכת יחסים ונילית.
במערכת ונילית, הרבה פעמים אין באמת הגדרות ברורות.
יש ציפיות לא מדוברות, מאבקי כוח קטנים, ניסיונות להבין מי מוביל, מי מחליט, מי מוותר, מי מחזיק את הקשר.
במערכת שליטה, כששני הצדדים רוצים בזה באמת, יש הרבה יותר מודעות.
יותר שקיפות, יותר כנות רדיקלית, יותר תקשורת, יותר אחריות הדדית.
זה לא אומר שאין מורכבות או קונפליקטים, ברור שיש.
אבל יש גם שפה להתמודד איתם.
יש פרוטוקול שליטה שנבנה יחד.
כשצד אחד מוביל, מכיל, מחזיק את המערכת, והצד השני בוחר עם הזמן לסמוך, לשחרר, להישען, נוצר משהו אחר לגמרי.
לא ביטול עצמי, וההפך מחולשה.
בחירה מודעת לאופי האדם בדינמיקה שעובדת לשניהם.
ואז...גם הקינקים עצמם מקבלים עומק אחר.
הם כבר לא רק אקטים.
הם המשך ישיר של האמון, של המתח, של ההובלה, של החיבור שנבנה מחוץ לחדר בדיוק כמו בתוכו.
וגם האתגר המנטלי, המוחי... נעשה עונג צרוף פי כמה כשזה קורה מתוך יכולת אמיתית לסמוך ולשחרר בלי להתכווץ...להתמסר.
בדס״מ, עבורי, הוא לא רק רשימת פנטזיות או העדפות מיניות.
זה עולם שחוקר לעומק מערכות יחסים היררכיות מתוך רצון מודע, סקרנות בריאה, תקשורת, ועונג שהוא גם פיזי וגם מנטאלי.
זה מתבטא בדרך שבה אני מתקשר, מקשיב, מוביל, מחזיק מרחב, לוקח אחריות.
זו דינמיקה של הכוונה, של אמון, של שחרור ולקיחת שליטה באיזורים בהם היא משחררת.
וכן, אפשר לקרוא לזה דרך חיים.
״חי את הבדס״מ״.
לא כי אני מסתובב כל היום בבגדי עור או יוצא למסיבות פטיש מדי פעם, אלא כי הבנתי שזה חלק עמוק מהאופי שלי בתוך מערכות יחסים, רק שבבדס״מ זה נעשה בצורה מודעת ומדוברת.
מהדרך שבה אני חווה אינטימיות, ומהאופן שבו אני מתחבר לאישה שמולי.
אבל דווקא בגלל זה, אני לא מאמין שנכנסים למערכת כזו מהר.
זה דורש היכרות אמיתית.
בניית אמון, מרחב בטוח בינינו לשליטה.
שיח גבולות שמדובר בפרזנט פרוגרסיב ומתעדכן כל הזמן.
יכולת לדבר גם על הדברים הפחות יפים, הפחות סקסיים, הפחות נוחים.
אבל הכנים בצורה חסרת תקדים, כי רק בעזרתה יהיה אפשר באמת להכנס לתהליך שכזה.
וכימיה בין אישית מבחינתי היא חובה.
בלי חיבור אמיתי, בלי תקשורת טובה, בלי תחושת ביטחון הדדית, בלי משיכה פיזית...אי אפשר לבנות יחסי Ds בריאים לאורך זמן.
ובאותה נשימה, מבחינתי בדס״מ גם לא בהכרח מכתיב מבנה זוגי אחד ״נכון״.
יש מערכות מונוגמיות לחלוטין, ויש מערכות על הספקטרום האמונוגמי שמתנהלות בצורה בריאה, עמוקה ומכבדת.
מה שחשוב לי הוא לא הכותרת, אלא הכנות, התקשורת המסיבית, התשוקה ההדדית לחוות דברים ובוודאי שההסכמה של שני הצדדים.
אני מאמין שכל דינמיקה יכולה לעבוד כשהיא נבנית מתוך מודעות, גבולות ברורים, כאלה שמקדשים אותם ולא מערערים אותם.
ביטחון ואמון, ולא מתוך כפייה חברתית או פחד לאבד.
אם את מחפשת חתן או אבא לילדים, זו לא נקודת המוצא שממנה אני מגיע לעולם ההיכרויות הזה על אף היותי רווק ללא.
וזה לא שאני אל הורי או כן הורי...
זה פשוט שאני לא מחפש ״רחם״ ולא מחפש אישה לפי תפקיד עתידי שהיא אמורה למלא עבורי.
אם בעתיד דברים מתפתחים לשם מתוך קשר נכון, עמוק ובריא- מדהים.
ואם לא? אז לא וגם מדהים.
אבל מבחינתי זה יכול להיות רק תוצר של חיבור עמוק, בדס״מ מענג ועמוק ולא המטרה הראשונית שלו.
אני גם לא אמכור הבטחות שווא רק כדי למצוא חן.
מה שאני כן יכול להבטיח זו כנות רדיקלית.
וכן, כזו שהתחושות, החשקים, הרצונות מתעדכנים בהתאם למה שמתפתח בנינו.
אני נמצא במקום בחיים שבו החיבור, הדינמיקה, המשיכה, התקשורת והאמת בין שני אנשים חשובים לי יותר מלרדוף אחרי תבנית שהחברה החליטה שהיא המסלול הנכון לחיות לפיו.