לפני חמישה חודשים. יום ראשון, 25 בינואר 2026 בשעה 16:16
בין השקע לתקע.
בין השולט לנשלטת.
שחלקי הפאזל מתחברים זה לזו ומרגישים שלמים.
ושוב, זה האספקט הפיזי והבלתי נמנע, אבל כזה שמשליך ישירות גם על הכניעה הנפשית והחיבור שהוא מעניק.
העובדה שעכשיו יצאתי מתוכך, אחרי שזיינתי אותך כאילו אני שונא אותך, בלי שהספקת לקחת נשימה בין דפיקה לדפיקה.
עייפתי ושחקתי כל חור שלך, לפחות ליומיים מנוחה ועשיתי בך דברים נוראיים שנוגדים כל סממן של מי שאת בחוץ.
התחושת סמרטוט הזאת שאת מרגישה.
לא עומדת על הרגליים, מתיישבת על הרצפה ובוהה בתקרה.
איפור שמרוח בתערובת יריקות ודמעות.
ורגע אחרי... אני מכרבל אותך, דואג לך, מרגיע, נושם איתך באותו הקצב ומרים אותך לשיחה טובה, לאכול משהו מתוק, שוטף אותך מעצמך ונותן לך ליפול לשינה עריבה.
וזה כל הקסם.