רק אחרי שקשר בדס״מי טוב נגמר, אתה מבין כמה דברים לקחת כמובן מאליו.
לא הסקס, השליטה או הסשנים.
הדברים הקטנים.
ההודעה באמצע היום שפתאום מדליקה אותך.
המשימה שמחזיקה אותך במסלול.
המבט הזה לפני שיוצאים מהבית.
הדיווחים התחושה שיש מי שרואה אותך באמת.
היד שמסתדרת בתוך שלך באופן טבעי.
ההתרגשות השקטה של לפני.
השאלה הקטנה של ״את מתרגשת?״ של לפני יציאה.
האכפתיות ההדדית, הדאגה.
אפילו שיש חלוקת תפקידים ברורה, ההבנה שאני בן אדם ואני יכול גם לא להרגיש טוב.
המזון, החלב הספציפי.
או אפילו הודעת הבוקר כשאתם לא מתעוררים יחד, או העטיפה ברגע שהולכים לישון כן יחד שמתחברת כמו פאזל.
מישהי או מישהו שמתפתחים אתכם, מלמדים אתכם על עצמכם.
בונים אתכם מתח ביחד.
לייצר עולם קטן שרק שניכם מבינים.
להכיר גוף של מישהי ברמה שאתה כבר יודע לפי הנשימה שלה אם היא מפחדת, מתרגשת או עומדת להישבר.
לדעת בדיוק איך היא אוהבת שמסתכלים עליה.
איך היא אוהבת שמחזיקים אותה אחרי.
איך היא נרגעת.
רק אחרי שזה נגמר, אתה מבין כמה אינטימיות יש בדברים שאנשים מבחוץ חושבים שהם ״רק בדס״מ״.
כמה אהבה יכולה להיות בתוך שליטה.
כמה חיבור יכול להיות בתוך כניעה.
כמה ביטחון יכול להיות ביד שמונחת נכון על הצוואר, או בחיבוק שאחרי.
ופתאום הכול נהיה זיכרונות.
לרגעים, להרגשה..
רגעים שפעם היו החיים עצמם והיום הם רק פלאשים בראש.
זה דבר לא כל כך קל למצוא מישהי שאתה יכול להיות איתה באמת אתה.
מישהי שמרגישה בית בתוך זה יחד איתך.
התאמה בדס״מית, אנושית, טבעית.
אם יש לכם קשר טוב, חיבור אמיתי ועמוק...גם אם הוא לא מושלם, גם אם יש עליות וירידות תעצרו רגע ותעריכו אותו.
תעריכו את האדם שמולכם, את האמון שהוא נותן בכם.
את הקרבה, את ההתמסרות, את הכניעה.
את האפשרות להיות חשופים בלי מסכות.
כי לפעמים כשזה נעלם, מבינים כמה נדיר באמת היה מה שהיה לכם.