אני רועדת מפחד
אני עומדת מולך ערומה ואני מפחדת
אני לא ערומה מבחירה. אני לא הורדתי את בגדיי...
אתה רואה אותי מעבר לבגדים
ואין לי איפה להסתתר
אני חשופה מולך
כל הפגמים וכל הצלקות
לא יכולה להסתיר ממך דבר
ואני רועדת מפחד
מפחדת להתפרק מולך
מפחדת לאבד שליטה על עצמי
מפחדת לא לשמור על הגבולות שלי
כי הגבולות שלי הן עוטפות אותי ושומרות עליי
ואתה מזמן הפשטת אותי מכל מגננה
אז אני לא מתרגשת ולא מתלהבת
אין לי פרפרים בבטן ואין לי קוצים ברגליים
יש לי העמסה רגשית שמשתקת אותי
כי אני מפחדת שמה שאני באמת רוצה וצריכה
בעצם זה לאבד שליטה מולך
ולגלות שזה לא באמת מה שאני רוצה
ואני מפחדת לאבד שליטה
כי את החיים מזמן כבר אין לי שחיטה עליהם
והתקופה האחרונה עוד יותר קשה מאז המלחמה
קשה לי לסמוך עלייך כשאני לא באמת יודעת מי אתה
אבל אני מוצאת את עצמי משכנעת את עצמי שאני כן יכולה
שאתה עונה על הרשימת מכולת שלי
אז אין לי סיבה שלא
ואני ממציאה סיבות מטומטמות למה לא
אבל הדברים האלה מעולם לא היו לי באמת חשובים
אז אני סתם שופטת אותך לחומרה
וזה לא פייר כלפייך
ועוד לא הכרנו עדיין באמת
זאת אומרת זה מרגיש שאנחנו מכירים כבר שנים
אני מרגישה שאנחנו רואים זה את זה
שיש לנו שפה משותפת שנולדנו איתו ואין לאף אחד אחר
ואני מפחדת
מפחדת שהפחד ישאר פחד ולא יהפוך להתלהבות
מפחדת שהפחד יסתיר את כל שאר הרגשות
מפחדת שהכל נמצא שם על הנייר אבל לא שם ברגש
שהפחד לא מסתיר כלום חוץ מהפחד לא לפגוש עוד מישהו כמוך
מישהו שרואה אותי ומבין אותי
ומישהו שרוצה אותי למרות הכל...
