אני נעול כבר שבוע, כלומר שבעיקרון אשתי הייתה אמורה לשחרר אותי היום. אבל היא הוסיפה לי ימים כזכור, ולמעשה אם עד עכשיו הייתי נעול סתם כי היא נועלת אותי כבר ברגיל לתקופות מסוימות, עכשיו אני כבר בעונש.
מזכיר - היא הענישה אותי בעוד יומיים של נעילה, בנוסף לשבוע שהיא קבעה מראש, כי אוננתי לפני שננעלתי בלי שהיא הרשתה לי. היומיים הומתקו ליום אחד, על התנהגות טובה. אבל תאמינו לי שזה לא משנה עכשיו, כשאני בכאבים נוראיים ורק רוצה שהיא תשחרר אותי ואני אחדור אליה בכל הכוח שיש לי.
ובחיי, העונש הזה כואב במיוחד. בפעם הבאה אולי ארחיב קצת על הטיזינג הכמעט אכזרי שהיא עשתה לי בימים האחרונים, אבל רמות הכאב היו - ועדיין - נוראיות. נראה שהיא נהנית מאד מהכאב שלי, זה רק חירמן אותה, אבל הכאבים שלי היו זוועתיים.
להיות בעונש זו תחושה קצת שונה מלהיות נעול ׳סתם׳. בנעילות רגילות, היא קובעת מראש לכמה זמן היא נועלת אותי, אם כי לא תמיד היא מגלה לי מתי היא מתכננת לשחרר אותי. אין לי מה לעשות עם זה, אני נעול לכמה זמן שהיא תחליט, כי ככה היא החליטה, וזהו. אני לא קובע לכמה ימים אני אנעל, ואין לי בעיקרון שום השפעה בנושא. אני יכול לנסות להשפיע עליה לקצר לי את הנעילה, אבל זה לשיקול דעתה אם באמת לקצר ולרוב היא לא מורידה לי ימים כי היא רוצה לשמור אותי נעול וחרמן עליה עד לרגע שבו היא תכננה לשחרר אותי מראש.
לעומת זאת, התחושה של להיות נעול בעונש היא בעיניי קשה יותר. כי בעצם את הנעילה עכשיו אני הבאתי על עצמי, אם לא הייתי מאונן באותו לילה כנראה הייתי משוחרר עכשיו. אני בחרתי לאונן, וכמובן לספר לה כי אני לא מסתיר ממנה כלום יותר מתוך הבנה שאני שייך לה לחלוטין ולא יכול לשמור סודות לעצמי יותר. אז היא הייתה כמעט חייבת להעניש אותי, כי אם אני מאונן כמה שאני רוצה בלי שאשלם על זה מחיר - זה גם מוריד מהאלמנט של הנעילה באופן כללי.
ואז מתחילות מחשבות, האם זה היה שווה את זה. האמת - שכן. זה היה אוננות כיפית מאד, לא מעט אני חושב כי הייתה את התחושה שאני עושה משהו לא בסדר שאני עלול להיענש עליו. זה אמנם הוסיף מאד לריגוש ולעונג באוננות ההיא, אבל עכשיו עם הכאבים הנוראיים והתחושה שיכלתי למנוע את זה, אני מתחיל להתחרט.
אבל - במחשבה לאחור, הייתי עושה אותו דבר שוב. אמנם מקווה לתוצאה אחרת, שלא כוללת עונש, אבל זה היה כיף מדי כדי לוותר על זה.
קונפליקט.