ברשותכם וברשותכן, רוצה לדבר קצת על נושא שאני חושב עליו הרבה ואשמח לשמוע את דעתכם, כאן או בפרטי.
אני הרבה מדבר על הנעילה כמשהו שהיא עושה לי. היא רוצה לנעול אותי, כשהיא נועלת אותי, היא נעלה אותי וכן הלאה.
היא מדברת על זה איתי קצת שונה. היא למשל תגיד ׳מהיום שנעלת אנחנו סופרים שבוע׳, ולא ׳מהיום שנעלתי אותך׳.
זה טכנית יותר נכון, כי אני בפועל נועל את עצמי ואז נותן לה את המפתח, אבל כמובן שאני מעדיף לחשוב על זה כאקט שלה, שהיא נועלת אותי, גם אם אני בפועל זה שמכניס את האשכים לטבעת.
כלומר, אם אני נועל את עצמי, זה לוקח את זה למקום אחר. השליטה היא אצלי.
והיא לא.
כמו שהיא הבהירה לי באיזה יום - אנחנו לא בדמוקרטיה כאן.
אכתוב על זה בנפרד.
עניין טרמינולוגי נוסף -
אני קורא לזה כל הזמן כלובון או כלובון צניעות ולא חגורת צניעות, פשוט כי זו לא חגורה. זה כלובון מתכת שמותקן על הזין והביצים ונועל אותם, למעשה כולא אותם (בעיקר את הזין) בכלוב = כלובון.
מבין למה כשזה עוד היה מתקן שנועד לנשים שרצו לשמור שלא ישכבו עם אחרים, כי אז זה היה ממש חגורה סביב המותניים שנועלת את הפות והכל. אבל מה שנועל אותי זה בשום צורה לא חגורה.
מה גם שכלובון צניעות מעביר את האווירה של זה בצורה טובה יותר.
מבחינת אשתי והנועלת שלי, היא אוהבת לדבר על הנעילה כקשירה. לא ממש יודע למה.
״אתה נשאר קשור״, או כשאני משוחרר - ״תגיד תודה שאתה לא קשור״, או ״תיזהר שאני לא אקשור אותך עכשיו״ (בזמן שאני עדיין משוחרר ולא מתוכננת נעילה עדיין).
אני, כמו שניכר מהכתיבה שלי כאן, מתייחס לזה כנעילה. אני נעול, היא נועלת אותי, אני ננעל, תקופות נעילה, הנעילה כואבת לי, וכו וכו.
מעניין.
