נעול. שלה.

עבר די הרבה זמן מאז הנעילה האחרונה. 

הפסקנו עם זה בהחלטה משותפת, בגלל סיטואציות של שנינו שקצת הפריעו למוּד. לקחנו מזה הפסקה, במטרה מתישהו לחזור לזה, אני מקווה, כשהסיטואציה תאפשר והחרמנות תחזור. 

ובכן, עבר מאז הרבה זמן, הסיטואציה המורידה חלפה, והחרמנות חזרה ביג טיים. 

והנעילה לא. 

בפודקאסט (מעולה ומומלץ למי שלא מכיר) שהתחלתי לשמוע, (פודקאסט על BDSM, כדבריהן), הכירו לי הרבה מאד מונחים שאולי הכרתי מתוך שימוש והחיים עצמם אבל לא טרמינולוגית. אז בין השאר הן דיברו על CNC - Consent non-consent. 

מניח שגולשי וגולשות הכלוב מכירים את זה, אבל למי שכמוני לא הכיר את המונח הרשמי - זה מתאר מצב די בסיסי בבדס״מ, של הסכמה ללא הסכמה. הן הסבירו שזה בגדול מתאר מצב בו האדם מסכים לעבור חוויה של חוסר הסכמה. זה פרדוקס שלדעתי נמצא בבסיס של המון פרקטיקות בדס״מיות. למשל, אני מסכים שאשתי תנעל אותי, ומסכים שהיא תעניש אותי. אבל כדי שזה יעבוד, אני חייב שזה ייחווה כמשהו שאני לא רוצה אותו. אני לא רוצה את המניעה, אני רוצה לאונן! אני לא רוצה לקבל מכות, או להיקשר, או וואטאבר. זה בעצם לשחק עם המוח, לגרות אותו לנקודה שבה הוא נהנה מספיק למרות שכל הסיטואציה היא כמובן בהסכמה מלאה. 

למוח, איכשהו, זה לרוב מספיק. אנחנו פשוט צריכים להגיד לעצמנו שאנחנו לא רוצים כרגע את העונש, הקשירה, המכות, וזה מספיק כדי שהמוח יחווה את זה כשליטה. המוח בעניין. 

היא הדגימה את זה בפודקאסט בשתי צורות. הראשונה היא פשוט, כמו שאפשר לדמיין, בסשן שבו למשל הנשלט מתחנן ומבקש רחמים מהשולט (הן כינו את זה טופ ובוטום, בהקשר ספציפי, כי לפעמים שולט יכול לצוות על הנשלט להיות טופ בסשן נקודתי), למרות שכמובן כל הסשן בהסכמה ובעצם הנשלט כן מעוניין במכות, בקשירה ובכאב. השניה היא מורכבת מעט יותר ודורשת, אני מניח, רמה גבוהה יותר של מיומנות ותרגול, והיא קורית כשזוג נמצא ביחסי שליטה 24/7, ובהינתן שהנשלט סומך לחלוטין על השולט. במצב כזה השולט יכול להחליט לעשות משהו לנשלט, או להכריח את הנשלט לעשות משהו, גם אם הנשלט לא מעוניין כרגע. זה בעצם לתת לשולט הסכמה מראש לכל דבר שיעלה בדעתו, מתוך אמון מלא בהיכרות עם השולט ובידיעה שהשולט לא ינצל את הכוח הזה לעשות משהו שיהיה מעבר לגבולות הקשיחים של הנשלט. מקווה שהסברתי את זה טוב.

במקרה שלי, זה מתבטא בזה שאני לא באמת יכול לדבר איתה על הכלובון. זה חייב לבוא ממנה. זה חייב להיות מרצונה, ולא מרצוני. נשלטים כאן יבינו, אני מניח, על מה אני מדבר. 

ובינתיים, זה משפיע ממש על הסקס שלנו. שבגדול אין אותו. וכשהיה פעם אחת הוא הרגיש ממש לצאת ידי חובה, מצד שנינו בגדול. ודווקא זה בא אחרי כמה ימים שהחלטתי שאני לא מאונן ולא נוגע בעצמי בכלל כדי לשמור את עצמי אליה. ואז הגיע הסקס הדי גרוע הזה והוריד לי את כל המוטיבציה. 

אז אני מאונן כי אני חרמן, הרבה פעמים מאונן עליה, אבל גם יודע שזה לא טוב לי, ושזה פוגע לי בסקס ולכן גם בקשר איתה. זה די מבאס, ואני מוצא את עצמי יותר ויותר פעמים ממש מתגעגע לתקופות נעילה. לידיעה שאין לי אפשרות לאונן, כמה חרמן שלא אהיה, ואת כל החרמנות שלי אני מפנה אליה בלבד. 

בעבר, הרבה לפני שהכרתי את אשתי, היו לי איזה שתי דקות שבהן הייתי רווק. באותה תקופה הייתי מאונן כמעט כפייתי. כמעט, כי הרגשתי שאני שולט בזה אבל לא ממש רוצה להפסיק. הרגשתי שזה כבר מתחיל קצת להפריע כי בכל לילה הייתי מאונן במיטה לפני שהלכתי לישון, ולא קרה אפילו פעם אחת, לא משנה כמה עייף הייתי, שלא אוננתי לפני. ניסיתי לייצר לעצמי מחסום פיזי מלאונן, והשתמשתי בפרקטיקה שכבר כתבתי עליה כאן בעבר - בכל לילה כשנכנסתי למיטה לבשתי חיתול. לא השתמשתי בו בכלל, ואם הייתי צריך במקרה להשתין בלילה הורדתי אותו והשתנתי כמו בנאדם. זה נועד רק כדי לייצר עוד מחסום פיזי שימנע ממני לגעת בעצמי. מובן שיכלתי בכל רגע להוריד אותו, אבל זה כן עזר קצת. 

אני מספר את זה, כי היום אחרי הרבה שנים השתמשתי בחיתול שוב למטרה הזו בדיוק, בניגוד לשימושים שתיארתי בפוסטים קודמים. היום לבשתי חיתול כי הייתי חרמן וכבר ממש עמדתי לאונן ואז החלטתי לשים חיתול ׳במקום׳. בשעות שהייתי איתו - זה בהחלט עזר. 

לא יודע למה. זתומרת, בסוף זה הכל מנטלי הרי. אני יכול בכל שלב לאונן, וגם כשאני נעול אני יכול בכל רגע להפסיק את המשחק, לנסות להתחכם עם הכלובון, הכל אפשרי. אבל למשל בתקופות נעילה ארוכות כשמצאתי בבית את אחד מהרוטטים (שאמורים להיות בקופסה נעולה) - בהתחלה, כזכור, שמתי לעצמי אזיקים על הידיים כדי ׳להזכיר׳ לעצמי לא לאונן עם זה, אחרי שגיליתי שאפשר להרטיט את הכלובון ולגמור גם כשאני נעול. בהמשך אשתי השתמשה בזה באותו אופן, וגם כשלא רציתי הכריחה אותי לשים אזיקים כשאחד מהרוטטים היה בחוץ בזמן שרק אני הייתי בבית. זה אזיקי פרווה וניליים כאלה, שכמובן שיכלתי להוריד בכל רגע. אבל זה כן עזר לי להיות בספייס שהייתי צריך להיות. מעניין איך זה פועל. 

כל זה היה פעם. אולי זה יחזור, אולי לא. 

תודה למי שקרא/ה. מתנצל. הזהרתי מראש שלא צריך לקרוא.  

חלקכם הקטן תהה בפרטי מה נסגר בלילה ההוא, לפני כמה ימים, שבו ישנתי לבד, בלי המפקדת שתשגיח עלי ולא תתן לי להתקרב לזין כשאני חרמן אש. מישהו שאל אותי אם המפקדת שלי שמה אותי באזיקים או קשרה אותי לפני שהיא הלכה, כי היא קוראת את הבלוג שלי הרי.

אז לא, היא לא עשתה את זה (לשמחתי), אבל הייתי צריך כן לחשוב על פיתרון אחר כי כמובן שהחרמנות לא נרגעה.

אבל בשביל לפרט על הפיתרון שמצאתי, אצטרך לשתף באלמנט על עצמי שעוד לא כל-כך נגעתי בו כל-כך.

מקווה שילך טוב. אם לא - זה אנונימי, מכפתלי.

אז מה שקרה זה שכשאני נעול, מאד עדיף לי להשתין בישיבה. כלומר, אני יכול להשתין בעמידה, אבל א - לא כמו כשאני משוחרר, כי צריך להוציא את כל הזין והביצים הנעולות החוצה אז צריך ממש לפתוח את המכנסיים והכל. ב - יש הרבה יותר סיכון שזה יטפטף עלי, על המכנסיים, הרצפה או האסלה.

אז האפשרות שלי היא בעיקר להתיישב, כמו בת, לכוון את הזין בכלובון שהחור יהיה מול הפתח, ולהשתין ככה. צריך גם לנער ולנגב בסוף, אחרת זה ממשיך לטפטף. כנראה בגלל הלחץ של הטבעת ששומרת עוד קצת נוזלים.

כל הסיפור הזה די מרגיז, מכמה סיבות.

1. לשבת לפיפי זה נשי. אני לא כל-כך בקטע של ניוש (סליחה ממי שכן), אם כי מעולם לא ניסיתי. בגדול, די מרוצה מהתפקיד המגדרי שלי.

2. הדבר הזה לוקח זמן. זה לא להיכנס רגע, להשתין ולסיים עניין. זה לשבת, להשתין, לנגב, להתלבש. זה לא הרבה, אבל זה לוקח זמן.

3. הרבה יוצא לי לעבוד מהבית. כשאני עובד, אני צריך לעבוד ברצף, כי כשאני נתקל בהסחות דעת זה ממש מעכב אותי. עכשיו, פעם כשהייתי צריך להשתין - פשוט הייתי הולך רגע, בלי הטלפון, מסיים תוך חצי דקה וחוזר לעבוד. היום, בגלל שזה כבר להתיישב, אז זה גם טלפון, וזה עוד יותר לוקח זמן ויוצר הסחת דעת.

4. בימים חמים, או סתם כשאני שותה הרבה מים בקטע בריאותי, יש לי די הרבה פיפי. בהתחשב בכל זה, זה הופך לממש מטרד. כל כמה דקות צריך להתיישב, להשתין, להתלבש.

5. עד ממש לא מזמן, מתוקף היותי גבר (לא נעול), יכלתי להשתין בכל פינה בעולם. כשאני נעול, בגלל שגם בעמידה אני צריך ממש לפתוח ולהפשיל מכנסיים - זה כבר לא כל-כך פשוט.

6. בגלל הלחץ של הטבעת, לפעמים זה ממשיך לטפטף גם קצת אחרי שהתלבשתי, מה שיוצר לפעמים בעיות אחרות. 

בקיצור, מצאתי פיתרון לזה. הוא לא בדיוק חדש, כמו שאפרט בהמשך, אבל הוא כן חזר אלינו אחרי הרבה זמן של היעדרות. 

בימים שאני צריך ממש לשבת ברצף, ולא רוצה שיהיו הפרעות - אני שם חיתול. קניתי חיתולים שיכולים לספוג הרבה, יחסית, והופכים את הנוזל לג׳ל חסר ריח (לא איזה משהו מיוחד, פשוט חיתולים למבוגרים איכותיים יחסית), ואני לובש אחד בימים כאלה. אני די נהנה מהרעיון, והפרקטיות של זה מדהימה. אני משתין כאוות נפשי בחיתול, וכשהוא מתמלא אני מחליף, או שאם כבר לא נשאר הרבה זמן אז רק מתנקה קצת  וחוזר לענייניי.

(עריכה: אני DL, לא ABDL; פחות בקטע האינפנטילי, אם כי מבין מאד את אלו שכן. אותי אישית זה פחות).

זה ממש פתר לי המון בעיות.

אפילו שכללתי את זה קצת.

כי מה שקרה - לאדע כמה כאן מכירים חיתולים כאלה, אבל זה לא ממש דבר דיסקרטי. כלומר, יש כאלו שכן, אבל הם דקים יחסית, מטבע הדברים, והספיגה שלהם נמוכה. גם בגלל שהם נסגרים גבוה יחסית באזור המותן, ברגע שאני מתכופף להרים משהו או לקשור שרוכים - אני מסתכן שמישהו מאחורי או מצדדי יוכל לראות שאני בחיתול.

אז לא ממש יכלתי להשתמש בחיתולים מחוץ לבית, או כשיש אנשים אחרים. המפקדת שלי מודעת לעניין ותומכת, אבל א - לפעמים יש אנשים אחרים בבית, וב - גם מולה מביך אותי להיות באופן בולט עם חיתול. לא יודע, קשה לשחרר את המבוכה הזאת. לקח לי גם מלא זמן לספר לה בכלל על כל הסיפור.

חוץ מזה, החיתול יעיל ונחמד למקרים של פיפי, אבל לפעמים זה לא רק פיפי... עכשיו, כשאני עם חיתול אני יכול להישאר איתו קצת, בהינתן שהוא אכן איכותי וסופג כמו שצריך. אבל אם אני צריך קקי - אני בבעיה. כי להוריד אותו אומר פשוט שהוא נזרק, בין אם הוא מלא או לא, כי די בלתי אפשרי להחזיר חיתול שנפתח. אפשרי, במצבים מסוימים, אבל ההרמטיות שלו יורדת מאד ואז יש דליפות וזה כבר להחליף בגדים ולפעמים להתקלח ועניינים. בהינתן שחיתולים למבוגרים הם סיפור די יקר (סביבות 4-5₪ ליחידה, תלוי במותג ובכמות הספיגה) - לזרוק אותו קצת אחרי שלבשתי אותו רק כי יש לי קקי דחוף, זה די מבאס. 

בעיקרון, ABDL אמיתיים גם מחרבנים בחיתול ומתנקים פשוט בין החלפה להחלפה. העניין הוא שאני לא באמת ABDL, בקטע שאני לא מנהל חיים כאלה לגמרי, אם כי אני כן נהנה מזה כשהחיתול עלי. אבל אני משתמש בו פונקציונלית, פרקטית. אז לפיפי הוא מעולה וסוגר לי יופי את הפינה, אבל קקי זה סיפור אחר. פיפי זה נוזל שהופך לג׳ל ללא ריח. ריח של קקי קצת הרבה יותר קשה להעלים. מאחר שאני חי בבית עם עוד אנשים, קקי בחיתול זה פחות אופציה. 

ואז ראיתי בפורומים שקשורים לזה שיש כאלה שמשתמשים ביומיום בתחתון חיתול, תחתון חד פעמי סופג. מעין פד עבה מאד שמחובר למין תחתון רשת חד פעמי, ששמים מעליו תחתונים ואז זה דיסקרטי לחלוטין. זה מאפשר תנועה יותר מחיתול, שאם זזים איתו מדי הוא עלול לאבד מההרמטיות (כי הוא מיועד בעיקרון מראש לאנשים שקצת מוגבלים בתנועה, אז הוא עובד הכי טוב כשהוא נשאר כמו שהוא הונח בהתחלה על הגוף). אלו שאני ניסיתי גם סופגים טוב יחסית, הם מעלימים לגמרי את הריח, והכי קריטי - אפשר להוריד ולהחזיר אותם, כי זה מולבש כמו תחתונים על הגוף.  

מבחינת ABDL, זה לא בדיוק אותו דבר כמו חיתול מבחינת התחושה, אבל זה ממש קרוב. ופרקטית זה יופי. אז בימים שאני לא יושב בחדר שלי בבית למשך שעות אבל עדיין לא רוצה דליפות או סתם לא בא לי כל רגע לעשות הפסקת פפי ארוכה, אני לובש את התחתון הזה. זה לא כל הזמן, רק כשחבל לי על הזמן הזה ואני יכול לאפשר לעצמי גם החלפה או התנקות אחרי זה (כלומר לא ביקור ארוך אצל חברים או משפחה, אבל כן יציאה מהבית לא ארוכה מאד). 

ובחזרה ללילה ההוא, שלפני כמה ימים - 

הבנתי שהפיתרון שאני מחפש הוא פיזי. תזכורת פיזית לזה שאסור לי לגעת בעצמי, כמו האזיקים שאני שם לעצמי, ו/או משהו שימנע ממני פיזית לגעת בעצמי, שזה האזיקים בעיקרון אמורים לעשות אבל בגלל שאני שם לעצמי אז אני יכול גם להוריד ולכן זה יותר תזכורת. לחלופין, בלילות שהיא ממש קושרת אותי, אני אמנם ישן קשור וזה זין, אבל לפחות הרבה יותר קל לא לגעת בעצמי - פיזית אני לא ממש יכול. 

לכן, הבנתי שבמקום לשים לעצמי אזיקים ולישון קשור, שזה קשה לי מאד, אני יכול לישון עם חיתול פשוט. הוא ישמש תזכורת פיזית, כמובן, וגם יווה מניעה פיזית מלגעת לעצמי בזין. נכון שלא מניעה הרמטית, כי אני יכול להוריד אותו כמובן, אבל א - כזכור, הוא יקר, ולהוריד אותו אומר שהוא יורד לתמיד ואז סתם חבל ששמתי, וב - גם את האזיקים אני יכול להוריד. אני רק צריך שזה לא יהיה מיידי. או לפחות, זה מה שאני יכול לעשות לעצמי בלי עזרה מאף אחד. 

וזה מה שעשיתי. 

יצירתיות. 

כמו שכתבתי בהתחלה, זה לא כל-כך פיתרון חדש. כי מה שהמפקדת שלי לא כתבה בפוסט האחרון שלה, שבו היא תיארה איך היא השגיחה לי שלא אקום כל עוד אני עובד על הפרויקט שלי, זה שגם לשירותים לא בדיוק הורשיתי לקום, וזה כי גם אז לבשתי חיתול. גם אז זה היה מאד יעיל, ובימים שהייתי אזוק בהם - היא תמיד אישרה לי לפתוח את האזיקים אם הייתי צריך להתנקות או להחליף. חמודה שלי. 

המפקדת שלי, בבלוג שלה, החליטה לספר קצת על חוויות עבר. נראה לי שצריך גם כאן לעדכן מה איתי, כי הרבה זמן לא כתבתי. 

וזה פשוט כי לא קרה כלום.

כלומר, אני עדיין נעול, כבר המון המון זמן, ומה שאני לא עושה לא עוזר והיא לא משחררת אותי. בלילות האחרונים זה נהיה מאד מאד מאד קשה כבר, לישון לידה, ללכת לישון כשאנחנו מתמזמזים, ולפעמים אני הולך לישון אחריה וכזה מסתובב בכל מיני אתרים, קורא, מתחרמן, וזה לא שצריך יותר מדי כי אני כבר חרמן פצצות. 

היא יודעת את זה, ונראה שהיא קצת הרבה נהנית מזה ומנצלת את זה. אני מבסוט שהיא מבסוטה, אבל זה קשוח מאד. 

היא גם לא מרשה לי לגעת בעצמי, בכלל, באזור הזין הנעול או הביצים. ולפעמים כשאנחנו מתמזמזים, או למשל כשירדתי לה ועינגתי אותה בסופש האחרון, זה מתפוצץ ממש ומת להשתחרר, וזה כואב משהו פסיכי. אז קשה עד בלתי אפשרי לא לגעת שם.

בסופש היא גם הייתה אדיבה ממש והסכימה ללטף אותי שם, ואם אצליח לגמור ככה - הרווחתי. היינו אצל המשפחה ולא הבאנו שום אמצעי רוטט שהיה עושה את זה הרבה יותר קל. אז היא מזמזה לי את הכלובון כמה דקות, הסכימה אפילו לשים שמן והציעה שאמזמז לה את הטוסיק כדי לגמור. זה היה מאד מאד קרוב, אבל לגמור כשהזין בכלובון רק ממגע, סקסי ומחרמן ככל שיהיה, זה לדעתי אפשרי - עוד לא הגעתי לזה - אבל כן דורש הרבה יותר זמן. וכמובן שהיא לא נתנה לי את הזמן הזה. אחרי כמה דקות היא הודיעה שנגמר, וזהו להיום. הייתה לי את ההזדמנות והיא הסתיימה. 

לא יודע אם אפשר לתאר את התסכול. מי שנעול מכיר, כמובן, אני מניח. מי שלא, או שהוא מסוג בת - נסו לדמיין שאתם רעבים רצח, אחרי יום שלם שאכלתם רק תפוח. אתם מתיישבים לאכול פיצה חמה, שמריחה משגע. שמים תבלינים ורטבים שאתם אוהבים. באים לתת ביס, ובום מישהו חוטף לכם ואומר שתישארו רעבים עד מחר, וגם אז אין פיצה. תאכלו לחם עם גבינה או משהו. 

כמובן שלא יכלתי שלא לגעת בעצמי, כי הזין בער ואיים לשבור את הכלובון, וזה כאב רצח. אז ניסיתי לגעת, להקל קצת, והיא תופסת אותי ומרחיקה אותי, שלא אגע בו. וזה כואב רצח, אז אני מנסה להחזיר, והיא תופסת אותי ומעיפה אותי. בשלב מסוים היא איימה שאם אמשיך היא תקשור לי את הידיים ואני אשן קשור. ניסיתי שלא לגעת, וזה פשוט היה חזק ממני. זה כאבים מטורפים. בפעם הבאה ששלחתי יד, היא הלכה לחפש איך לקשור אותי. לשמחתי, כמו שלא הבאנו רוטטים, גם לא הבאנו אמצעי קשירה. היא ניסתה לחשוב על פיתרון ובסוף ויתרה לי, לשמחתי. 

אז באותו לילה איכשהו נרדמתי בסוף. אבל באחד הלילות האחרונים הלכנו לישון, כשהיא נרדמת הרבה לפני ואני לא מאד עייף אז נשאר ער. משוטט לי כזה במקומות, אחרי שלפני שהלכנו לישון שוב התמזמזנו והיא לא הסכימה לשמוע על לשחרר אותי או להגמיר אותי. בשלב מסוים בלילה נהייתי חרמן ממש, והזין בהתאם התחיל לכאוב ברמות. לא יכלתי להתאפק מלגעת בו קצת כדי לאוורר. עכשיו, גם כשהזין נעול, לגעת בו כשהוא מנסה לעמוד - יש בזה משהו נעים, ואני לא בטוח שאם אני לא אלטף אותו בזוויות מסוימות לאורך זמן זה לא יספיק. כלומר, ישמצב שיש היתכנות לגמור ככה. זה לא יהיה קל או מהיר, כמובן, אבל ממש יכול להיות. 

ולמי שזוכר מהפרקים הקודמים, אני כבר לא עושה כאלה דברים. אם אני נעול, והיא מחליטה אם אגמור ומתי - אז ככה זה וזהו.

אממה, באותו לילה אני חרמן בוער, והיא ישנה. זה היה קשוח ברמה שחשבתי לעצמי שאם היא ערה עכשיו אני מבקש ממנה לקשור אותי, כי אני לא מסוגל לעצור את עצמי. מסוגל, אולי, אבל זה קשה שיגעון.  כמו להתאפק מלגרד נקודה מגרדת בטירוף בגב. 

אבל היא ישנה. ואני יותר ויותר מוצא את עצמי נוגע בעצמי, ברמה שגם מסכנת את הנעילה, וגם יודע שאצטרך להתוודות על זה והעונש שהיא תתן לי על זה יהיה חמור. בשלב מסוים החלטתי לעשות מה שעשיתי בסיטואציה דומה לפני כמה חודשים, ופשוט שם לעצמי אזיקים. זה לא כמו קשירה ממש של הידיים, כי אני יכול בכל רגע לשחרר את זה, וזה בהחלט חיסרון בהקשר הזה. זה עדיין היה קשה לא לגעת בעצמי, אבל זה כן קצת עזר. לא יודע, תזכורת פיזית. כנראה שזה עובד. בסוף נרדמתי ככה, ישנתי עם אזיקים עד הבוקר. 

הלילה היא לא ישנה איתי בכלל. אני ישן לבד, היא אצל אבא שלה. אלוהים שתעזור. סיכוי שאני ישן עם אזיקים גם הלילה. החרמנות רק הולכת ומתעצמת כל יום, ואני כבר נעול מלא מלא זמן. 

אעדכן. 

אתמול בבוקר אני קמתי לפני המפקדת שלי. היא רצתה לישון עוד קצת. 

הייתי חרמן מאד. זכרתי שעקרונית, אם אני מוצא את המפתח לכלובון - אני יכול להשתחרר. 

אז חיפשתי לה בתיק. מצאתי. 

שקלתי את זה רגע, כי חששתי שהיא לא תאהב את זה כל-כך. אבל החרמנות גברה, והחלטתי לשחרר את עצמי. שחררתי, אוננתי וננעלתי מחדש. 

תכננתי כמובן לספר לה, לא רואה מצב שאני אאונן בתקופה שאני נעול והזין שלי ממש שייך לה, כמו גם הגמירות שלי - בלי שהיא תדע. אבל כשהיא קמה היא הייתה הפוכה קצת ולא הרגישה טוב וכל התנאים לא אפשרו את זה ממש. אבל כן רציתי להגיד לה שמצאתי את המחבוא, כדי שלא תשאיר את זה שם. 

אז עשיתי את זה קצת עקום. התיישבנו יחד והתחלתי למזמז אותה, כאילו אני עושה עליה ׳חיפוש׳. היא חייכה, אז הרשיתי לעצמי להמשיך. אז אמרתי לה שאני הולך לחפש עליה את המפתחות, ושאם אמצא אני יכול לקחת. היא אמרה שסבבה, מתוך מחשבה שלא אמצא. לא מצאתי עליה, כמובן, אז המשכתי ׳לחפש׳ בתיק שלה שהיה ליד. לא יכלתי בשלב הזה פשוט להגיד לה, כי היה מישהו באזור (לא ממש ליד, אבל באופן שמונע אינטימיות) ולא יכלתי לדבר חופשי, לא משנה. בסוף ׳מצאתי׳ את זה (ייאמר לשבחה שזה היה מוסלק ממש ממש טוב ולקח לי קצת זמן למצוא בתיק לא גדול או מסובך), והיא כמובן חטפה לי אותם מיד ואמרה שזה שמותר לי אם אני מוצא זה רק אם היא לא פה. סבבה. אז דייקתי אותה שוב ושוב, שאם אני מוצא את המפתח כשהיא לא שם - אני יכול להשתחרר. היא קצת לא הבינה למה אני מדייק שוב, היא ידעה שלא מצאתי עוד מפתחות, אבל זרמה איתי. 

הגיע הערב. נכנסנו למיטה, והיא מתחילה לנשק אותי ממש, כאילו אנחנו לפני לילה סוער. לא שאני מתלונן חלילה אבל זה היה מעט חריג, אז תהיתי בקול מה זה כל האהבה הזאת. חשדתי שהיא מתכננת לשחרר אותי היום, בתזמון לא טוב עם מה שהיה בבוקר, אבל אם היא תשחרר אותי אני כמובן לא אתלונן. אם כי זה גם הזמן שתכננתי להתוודות בפניה שהשתחררתי הבוקר ושבעצם ידעתי איפה המפתח כש׳חיפשתי׳ בתיק שלה. אם היא משחררת אותי עכשיו - אני בבעיה מהבחינה הזאת: אם אני מתוודה לפני שהיא משחררת אותי, היא כנראה תבטל את השחרור. אם אני מתוודה אחרי שהיא משחררת אותי - היא תכעס שלא התוודיתי לפני, ובצדק. 

אבל הספקות שלי לא נשארו יותר מדי זמן באוויר, כי בתגובה לתהיה שלי היא שולפת בחיוך ענק וזומם את השוט, ואני מיד מבין שהגיע זמן העונש שהיא מבטיחה לי כבר יותר משבוע, ושאני הולך לחטוף הצלפות עכשיו. אני מנסה להתחמק, ואומר לה שעבר כבר המון זמן ושזה לא מתאים כבר להעניש אותי על משהו שעשיתי לפני יותר משבוע. היא לא מתרגשת מדי, כצפוי. מניחה לרגע את השוט ומרימה סרט משי, מהסוג שבו אנחנו משתמשים כדי לקשור עיניים (או לחסום פה, פעם אחת), ומורה לי להגיש לה את הידיים כדי שהיא תוכל לקשור לי אותן. אני מנסה שוב קצת להתחמק, מבקש שתוותר לי, שכבר עבר זמן ושהיא לא צריכה להעניש אותי. היא קצת נהנית, כך נראה, מהתחנונים שלי, אבל רוצה יותר להנות מצרחות הכאב שלי שהולכות להגיע תכף, אז לא ממש מקשיבה לבקשות שלי ודורשת שאגיש לה את הידיים עכשיו. בחוסר ברירה, אני מגיש את הידיים שלי, מצמיד אותן והיא כורכת סביבן את הסרט משי וקושרת אותי היטב. 

כשאני קשור, היא מורה לי לשכב על ארבע. אני שוב מנסה להתווכח, להתמקח, לבקש, להתחנן, וכמובן שאחרי שהיא מסיימת להנות מהתחנונים שלי היא מתעקשת ומכריחה אותי לשכב על ארבע, עם ידיים קשורות כזכור, בהמתנה להצלפות שלה. ואז היא מורידה לי את התחתונים ומתחילה להצליף בי, בכל הכוח, על הטוסיק החשוף, על הגב, מה שבא ליד. אני נאנק מכאבים ומתחנן שתפסיק ושזה לא פייר כי עבר כבר הרבה זמן. היא מתעקשת שאגיד על מה אני נענש (על זה ששחררתי את עצמי לפני שבוע ויום כשהיא הייתה עם חברה והשאירה את המפתחות על המדף) ואני טוען בין הצלפה להצלפה שהיא ממש היום אמרה שאם אני מוצא את המפתח כשהיא לא נמצאת אני יכול להשתחרר. זה לא עוזר, ההצלפות ממשיכות, והיא טוענת שא. זה היה לפני שהיא אמרה את זה, וב. מהיום הכללים משתנים, ואם אני מוצא את המפתח אני מחויב להגיד לה שמצאתי והיא תגיד לי מה יהיה העונש שהיא תתן לי אם אשתמש במפתח לשחרר את עצמי, ואז בהתאם לזה אני אצטרך להחליט אם העונש שווה לי. 

כל זה תוך כדי הצלפות נוראיות, כל אחת חזקה, כואבת וסוחטת ממני צרחות כאב יותר מהקודמת. היא מסיימת להצליף בי, מלבישה לי חזרה את התחתונים על הטוסיק הכואב, ונשכבת לידי עם נשיקה. בהמשך, היא מודיעה לי שאני נשאר גם קשור הלילה. עונש קשוח מאד, ובעיני לא הוגן (אם לא נחשיב את השחרור הלא צפוי הבוקר), אבל זה מה שחששתי שהיא תעניש אותי. מתחיל להתכונן מנטלית לזה שאני הולך לישון עם ידיים קשורות. זה קשה מאד מאד מאד. 

בשלב מסוים אני מחייך, והיא לא מבינה למה. אולי תהתה אם נהניתי מדי מההצלפות. 

אני מוודא איתה שהעונש להיום הסתיים, למעט הקשירה בידיים (וואו, רק היה חסר לי שלא. לא יודע לספור כמה הצלפות חטפתי), ומוודא איתה גם שהחוק החדש שהיא קבעה תקף רק מעכשיו ולהבא. 

ואז אני מספר לה. 

אני יכול מיד לראות עליה שהיא מתבאסת עלי מאד מאד. לא עזר שהיא אמרה שמותר לי אם אני מוצא את המפתח, לא עזר שחילצתי ממנה שאם זה באמת קורה היא לא תתבאס עלי, כי בפועל כשהיא שמעה שזה כבר קרה היא כן התבאסה, מאד. 

היא אומרת שהיא חושבת שאולי זה לא עובד, ושאם אני רק רוצה כל הזמן לאונן ולא אותה (כזכור, מראש התחלנו עם הכלובון כי כשאני מאונן החשק המיני שלי כלפיה קצת פוחת לפעמים) וזה בעצם משחק מחבואים עם המפתח - אז זה לא ממש עונה למטרה. כי מה יהיה בתקופות נגיד שלא אהיה נעול, אני כל הזמן לא ארצה אותה.  

ואני מתחרט, מתחרט עד עמקי נשמתי. 

מבין שאולי ניצחתי בקרב אבל הפסדתי במלחמה. מול עצמי, כמובן. המפקדת שלי היא לא האויב, להפך. אני, והחרמנות הקבועה שלי, זה האלמנט שאני צריך להילחם בו, והכלובון והמחויבות של אשתי לכל זה (ואיך שהיא נכנסה לזה לגמרי, ולרוב נראה שהיא נהנית יותר ממני) - זה אלמנטים בהם אני יכול וצריך להשתמש כדי לנצח את המלחמה הזאת, לשמר את החרמנות מרוכזת ומזוקקת לטובת האישה של חיי, שאותה אני אוהב בכל חלק בגוף. 

ופספסתי את זה, בדרך לממש את החרמנות. ניצחתי בקרב מול הכלובון, הפסדתי במלחמה עם החרמנות, שהיא האויב האמיתי. יותר נכון, השליטה הרופפת שלי עליה, היא מה שאני צריך להילחם בו. לא הכלובון.

ההסבר שלי לזה, לזה שנלחמתי את המלחמה הלא נכונה, היה שבתקופות שהיא נועלת אותי - אני נותן לה ולכלובון להיות אחראים על החרמנות שלי, וקצת מוריד את האחריות ממני.

זה אומר שאני אחשוף את עצמי לפעמים במכוון לתוכן מחרמן מאד כאן או בפורומים אחרים, בידיעה שאין לי מה לעשות עם החרמנות הזאת כי היא מחזיקה אצלה את המפתח להכל. כך שאני יכול להתחרמן עד מחר, זה רק יוסיף לעוצמת החרמנות שהיא תקבל כשהיא תחליט שבא לה. החיסרון בזה, כמובן, הוא מה שקורה כשאני כן מוצא את המפתח, שאז אין לי כמעט בכלל מעצורים. זה בניגוד לתקופה למשל קצת לפני הכלובון, שאז בכוחות עצמי נמנעתי מדברים שיקשו עלי ושמרתי את כל החשק המיני שלי רק אליה. הבעיה היחסית בלעשות את זה לבד - זה שזה לא תמד עובד. כלומר, אני גבר, ובנאדם, מה שהופך אותי (בעיני) ליחסית חלש בהקשר הזה. אני יכול לנסות את זה, וגם להצליח יחסית, אבל המחיר של אם אני נופל הוא יחסית גבוה. ולכן הכלובון. בתקופות שהוא לא יהיה - אני אהיה חייב לעבוד הרבה יותר קשה. ולכן כל עוד הוא כן נועל אותי, אני חייב להיות מחויב לזה לא פחות מאשתי. 

דיברנו על זה קצת, ונראה היה שהיא קצת התעודדה. רציתי לחבק אותה, אבל הידיים שלי עדיין היו קשורות. ביקשתי ממנה שחרור קצר כדי שאוכל לחבק אותה, ולשמחתי היא הסכימה, לא לפני שהודיעה לי שכמובן מיד אחר-כך היא תקשור אותי שוב. היא שחררה לי את הקשירה וחיבקתי אותה חזק. הרגשתי שאני מצמיד אליה מחדש, פיזית, את המחויבות שלי כלפיה, והדגשתי כמובן מילולית שוב ושוב כמה שאני אוהב אותה. היא אוהבת שאני אומר את זה, ואני לא תמיד אומר מספיק. 

היינו עוד קצת ככה, ואז היא קשרה לי שוב את הידיים בסרט משי והלכנו לישון. בשלב הזה, למרות שזה באמת עונש מאד קשוח, לישון קשור, הרגשתי שזה קצת מגיע לי באמת. זה לא שלא אקבל עוד עונשים, אני מניח, אבל לא על כזה דבר. את הלקח שלי למדתי. גם מהעונש, כנראה. 

נכנסתי למיטה בלילה שלפני הפגישה. הרגשתי שהיא תשחרר אותי, אם כי לא ידעתי באלו תנאים. חשבתי שהמפתח כבר יחכה לי על הכרית, כמו שלפעמים היא עושה כשהיא משחררת אותי.

אבל לא היה כלום על הכרית. בדקתי גם מתחת, כלום. התחלתי לשכנע שתביא לי את המפתח, והיא צוחקת. לא אומרת שלא, גם לא שכן, ואני לא מבין מה קורה אבל ממשיך לשכנע ולבקש. אחרי דקות ארוכות של שכנוע, היא מוציאה לי את המפתח ומזהירה אותי שאוי לי אם אנצל את טוב הלב שלה.

אני פותח את הכלובון, מאושר. הזין מתקשה ברגע. מנסה ללטף אותה, למזמז, לחרמן. אבל לחוסר מזלי היא לא מרגישה טוב, ולא עובד עליה בכלל. היא מרחיקה אותי ואומרת שהשחרור שלי הוא רק כי היא יודעת כמה עבדתי על זה ולא רוצה שזה יידפק, אבל אני לא הולך לגמור.

אני מנסה עוד קצת, לנסה לשים את היד שלה בעדינות על הזין שלי, והיא רק צוחקת ומזיזה אותי בהחלטיות. מזכירה לי גם את העונש שלי שעל הפרק. 

(פותח סוגריים - כמה זמן לדעתכם היא יכולה לחכות לפני שהיא מענישה אותי על משהו שעשיתי לפני שבוע?! כלומר, זה לא אפקטיבי בשיט. בואי תענישי אותי גם על זה שאוננתי לפני ארבעה חודשים. אמרתי לה את זה גם, והיא רק אמרה שהיא זו שמחליטה מתי להעניש אותי. אבל זה נשמע לכם סביר?)

הולכים לישון. אני חרמן מאד, אבל לא מעז לאונן. לשמחתי, ובניגוד למה שחששתי, היא שחררה אותי בלי הגבלות נוספות ולא קשרה אותי או משהו, אז לא רציתי מדי לנצל את זה. היא בקלות יכלה להתנות את השחרור שלי בקשירה לידיים או כל דבר אחר שימנע ממני גישה לזין, והיא הייתה מתחשבת מספיק די לא לעשות את זה ולאפשר לי לילה של שינה רציפה ללא הכלובון. אז למה להיות מניאק. 

בעיקרון, היא הודיעה לי שמיד כשמסתיימת הפגישה אני ננעל שוב. נגמרה הפגישה. הלך טוב, אז היא לא הכריחה אותי להינעל מיד. אבל ממש לא הרבה אחרי היא כבר שלחה אותי בצורה שלא משתמעת לשתי פנים להינעל ועכשיו. כמובן שניסיתי להתווכח, להרוויח עוד קצת זמן לא נעול, וכמובן גם שזה לא מאד עזר. כמעט הצלחתי להשאיר אצלי את המפתחות בלי שהיא תשים לב, אבל מתישהו גם זה היא שמה לב והכריחה אותי לתת לה אותם. 

שוב נעול, הפעם גם בלי צפי לאיזשהו שחרור מתישהו. תחזיקו לי אצבעות. 

אתמול המפקדת שלי הודיעה לי שאחרי כל התקופה הארוכה שהייתי משוחרר היא מתכוונת להשאיר אותי נעול הרבה זמן, כדי לאזן את זה. כמה הרבה? לא אמרה. כנראה עוד לא החליטה.

אבל אני חייב שחרור בקרוב, ולכן החלטתי לכתוב לה מכתב מהלב, הרי הוא בפניכם לשיפוטכם: 

"לכבוד: המפקדת. 

הנדון: סיוע הומניטרי.  

1. הואיל וביום רביעי בבוקר יש לי *******(פגישה חשובה בעבודה, שמתכונן אליה כבר כמה שבועות);
2. והואיל שהפגישה בזום, ועל הבוקר;
3. והואיל שאני צריך להיות במיטבי בפגישה, היינו - ישון היטב, לאחר שנת לילה רצופה, ארוכה איכותית וכדבעי;
4.א. והואיל שבשבוע האחרון נעלת אותי בכלובון ומאז רביעי האחרון אני נעול ברצף, ללא שום אפשרות לגעת בעצמי או בך למרות רצוני העז;
4.ב. והואיל שבלילות בהם אני נעול אני מתעורר לפחות פעמיים בלילה על-מנת למרוח את קרם האלחוש ולהיות מסוגל לישון למרות הכאבים שמסב לי הכלובון בו אני נעול;
5. לאור כל זאת, ולאור ההתנהגות הטובה שהפגנתי בתקופת הנעילה, אבקש לפנות לליבך ולבקש אותך לשעות לבקשתי הצנועה להלן;
6. אכן, אבקש לאור כל העיל שחרור מוקדם בשלישי בבוקר, כשבוע לתוך הנעילה שלי, ולמצער בשלישי בערב לקראת השינה, על מנת לאפשר את השינה הדרושה לי ולהביע את הרצון הטוב, ההליכה לקראת וההתחשבות.
7. בטוחני כי תאותי לבקשתי זו, מתוך היכרותי רבת השנים עם הלב הרחב שלך (הסבר הגיוני לגודל הציצי, כידוע), ותחושתי כי לא תרצי לענות את פני ריקם. דווקא ברוח הימים הללו בהם מדובר רבות על הפוגה הומניטרית לאויבינו, אני סבור כי בשלב בשעה להפוגה הומניטרית גם לאהובינו.

ברחשי כבוד ובתקווה לימים משוחררים יותר."

היא קראה, צחקקה, ולא הסכימה לתת תשובה. אמנם, גם לא שללה. אז יש תקווה. 

הביטו.

אני ממש חייב את השחרור הזה. אני צריך רעיונות, איך לגרום לזה לקרות. חשבתי אולי לנסות למצוא רעיונות איך לשכנע אותה שאני לא אגע בעצמי בלילה שבו אהיה משוחרר, אבל זה דורש שהיא בכלל תסכים לשחרר אותי וגם שיהיו לי רעיונות כאלה. אני לאו-דווקא הטיפוס היצירתי. אם למישהו כאן יהיה רעיון - אשמח. 

אשתי, יפתי והנועלת שלי (או כמו שהיא מעדיפה - המפקדת) קראה את הפרק האחרון. כשהיא סיימה, היה לה חשוב מאד לדעת אם כשהיא הייתה עם החברה שלה אני פתחתי את הכלובון ואוננתי. ניסיתי להתחמק ולגמגם אבל בסופו של דבר אולצתי להודות שאכן, סוף הפרק שלי באמת רמז על זה שאוננתי. המפתחות היו על המדף, אני הייתי לבד בבית, אז פתחתי, אוננתי ונעלתי שוב.

מאז, היא מזכירה לי בכל יום שהעונש שלי מתקרב. אבל, עברו מאז שלושה ימים וכלום. ואני מתחיל לחשוב שהעונש הפעם (אולי לא במכוון) הוא זה. כלומר, לשמור אותי בכוונה בפחד מסוים ממה שהולך להגיע, כשהפחד עצמו הוא העונש.

אם כן, זה קצת עובד😐

לסופ״ש נסענו למשפחה שלה. ישנו שם. יש לנו שם חדר ופרטיות, כך שחששתי שהיא תיישם את העונש המדובר שם. שיערתי שהיא לא תרביץ לי כשאנחנו אצל המשפחה שלה, כי ישמעו גם את המכות וגם אותי צורח מהכאבים. שני האלמנטים מרעישים מאד. היא אוהבת את הסאונד של המכות על הטוסיק שלי, ונדלקת מאד מלשמוע אותי צורח מכאבים, כשהיא מרביצה לי או ממיסה עלי דברים או כל מיני כאלה. אז הנחתי שאם היא אכן תבחר להעניש אותי שם זה יהיה עם העונש הכי קשוח שהיא נתנה לי עד היום - היא אולי תקשור אותי, איכשהו, לכמה זמן. אמנם, זה יהיה עונש מאד לא פרופורציונלי- זה העונש הכי חמור שקיבלתי עד היום, אז לא יודע אם הוא מתאים במקרה הזה כי לדעתי ה׳עבירה׳ שלי הייתה יחסית קלה. מצד שני, העונשים הכבדים תמיד הגיעו כשהצלחתי לאונן בתקופת נעילה.

בשלב מסוים אפילו הצצתי בתיק שלה, לראות אם היא הביאה חבלים או אזיקים או משהו לקשור אותי איתו. לא רציתי ממש לחטט, רק פתחתי לרגע מלמעלה, אבל לא היה נראה שהיא הביאה משהו. בכל מקרה, הלילה עבר ולא נענשתי.

מתחיל לחשוב שזה באמת העונש, הפחד התמידי הזה שאמנם נמצא על אש נמוכה אבל בהחלט שם. או שזה מה שאני רוצה לחשוב, כי מפחד לחשוב על העונש האמיתי שיגיע מתישהו.

אחרי יותר מחודשיים שאני משוחרר (סיבות טכניות שלנו ואז מלחמה וחוסר חשק וכו), הנעילה הייתה קרובה מתמיד. היא רמזה לי כבר כמה ימים; לפעמים במקלחת או במיטה היא הייתה מחזיקה לי בעדינות את הביצים וכזה זורקת משפטים שרומזים שהם לא יישארו ככה חופשיות הרבה זמן. שלשום, למשל, היא רצתה לנקות משהו והבאתי לה מגבון מאוסף מגבוני המסעדות שלי. והיא כזה - חבל, אתה תצטרך את זה בקרוב.

(למי שלא מבין את ההקשר - כיף לך, אתה לא נעול ולא היית נעול מעולם. נעולים יבינו מיד. ובכל זאת, למי שרוצה הסבר -
לרוב כשאני נעול אני יכול להשתין רק בישיבה. גם ככה לפעמים הכלובון נרטב כי הזין זז שם בפנים ולא תמיד החור מכוון, גם אם אני מכוון לפני. אז בבית זה לא נורא כי אפשר לנגב ולנקות, אבל בחוץ זה בעייתי, אז תמיד יש עלי מגבונים קטנים שאם וכאשר צריך לנקות שיהיה זמין)

ואכן, שלשום בלילה זה קרה, לגמרי לגמרי בהפתעה. כלומר, לרוב אני יכול בערך לצפות את אשתי ולדעת מתי יקרו דברים, אם כי בכל מה שקשור לנעילה היא כבר הפתיעה אותי לא פעם, אבל עבר די הרבה זמן מאז שהיא נעלה אותי.
היא פשוט נתנה לי את הכלובון והורתה לי להינעל. הייתי קצת המום, וניסיתי כמובן להתווכח, למרוח, להרוויח זמן. זה לא עזר, ובסוף ננעלתי, אחרי המון זמן שלא😓

מצד אחד, מרגש. כמובן. מצד שני, מפחיד מעט. ממצב של לאונן יחסית הרבה לאחרונה אני עובר (שוב) למצב שאני לא יכול להשתין בעמידה כמו בנאדם ותלוי בה לחלוטין.

אמנם, השנה האחרונה, שברובה הייתי נעול לדעתי, השפיעה עלי ממש. כלומר, זה ממש הרגיש לי לא טבעי שאני יכול ככה לאונן מתי שבא לי. איפשהו בתוך תוכי מרגיש כאילו חזרתי למקום הטבעי שלי, שבו אני אמור להיות. כאילו חיכיתי להינעל כדי שלא תהיה לי האפשרות הזאת, הזמינות התמידית לאונן. אבל אל תגלו לה, כמובן. אני בונה על שחרור מתישהו.

בגלל שהמון זמן כבר לא הייתי נעול, ולמעשה נראה לי שזה הכי הרבה זמן מאז שהיא התחילה לנעול אותי (כבר עוד מעט שנה!) שהייתי לא נעול, ביקשתי שתהיה קצת יותר מתחשבת ושלא תהיה נעילה ארוכה יותר מדי, שתהיה תקופת הסתגלות. היה נראה שהיא רוצה לשדר שזה לא יקרה, אבל בפועל אני כן מקווה שאשתחרר לא עוד הרבה זמן.
אמנם, נראה שגם היא צריכה תקופת הסתגלות, אולי כדי לזכור שאם היא נועלת אותי היא לא יכולה להשאיר את המפתח על המדף ולצאת עם חברה ולהשאיר לי בית ריק ומפתח גלוי על המדף. כלומר, היא יכולה, אבל אז דברים עלולים לקרות, ולא באשמתי😐

סורי שעצרתי באמצע, צריך לבנות מתח. נראה גם שלא אעלה עוד בתקופה הקרובה מסיבות אישיות (אם כי אחזור מהר מכפי שהייתם חושבים), אז בינתיים זהו לזמן הקרוב.

אז אני עם עיניים קשורות בסרט משי וידיים קשורות הדוק בחבל, שכוב על שש, וחוטף הצלפות בטוסיק. היא מסיימת להרביץ לי, אני מנסה לחזור לנשום, ומחכה שהיא תשחרר אותי ותחבק כמו שהיא עושה אחרי כל עונש. היא משחררת לי את העיניים, אני מגיש לה את הידיים הקשורות שתשחרר לי אותן – והיא מודיעה לי שלא. אני נשאר קשור. עד מתי? לכל הלילה.

אני בהלם. קודם כל, היא אף פעם לא קשרה אותי בידיים, בכלל, עד עכשיו. וכמובן שמעולם לא ישנתי קשור. כלומר כן פעם אחת, מיוזמתי, כששמתי לעצמי אזיקים, אבל זה היה שונה לגמרי ואזיקים נותנים קצת יותר חופש תנועה. הפעם אני קשור בחבל, כשהידיים כמובן מוצמדות חזק אחת לשניה, ואין לי בכלל אפשרות לזוז. מהר מאד הבנתי שגם הפעם שום תחנונים לא יעזרו ושבכלל אני צריך להגיד תודה שהיא לא קשרה לי את הרגליים וזה כי לא היה לה כוח לקום איתי באמצע הלילה כשאני הולך לשים משחה שתרגיע את הכאב מהכלובון. גם הפעם היא עמדה על זה שאודה לה על העונש הכי קשה שקיבלתי ממנה אי פעם. זה היה לי ממש קשה.

השפלה נוראית.

להודות על זה שהיא קשרה לי את הידיים ללילה שלם!!! כשאני עדיין עם ידיים קשורות, ויש לי עוד לילה שלם להיות קשור!!!

כמובן שהודיתי לה בסוף, היא לא השאירה לי ברירה.

לא מאד ישנתי באותו לילה. זה כמעט בלתי אפשרי לישון ככה. לשמחתי, בבוקר היא שחררה אותי מיד איך שקמנו, אבל מיד כשהיא יצאה לעבודה היא הורתה לי להיקשר באזיקים להמשך היום. המשך העונש, היא קראה לזה.

עבר קצת זמן, ושוב הייתי צריך להיענש כשהיא שכחה את אחד מהרוטטים בחוץ (לטענתי. לטענתה אני החבאתי אותו כדי שהיא לא תראה ותכניס לקופסה הנעולה. אני טוען שלא החבאתי אלא הנחתי במקום שבו היא לכאורה יכלה לראות, אם כי זה באמת לא בלט) ואני ניצלתי את זה ואוננתי. חוץ מזה גם צברתי כמה וכמה פסילות, כך שידעתי שהעונש שלי הולך להיות קשוח. בלילה של העונש אשתי קשרה אותי באזיקים למיטה, קשרה לי את העיניים בסרט משי והניחה עלי קוביות קרח תוך כדי שאני צורח כי זה כואב ממש. בהמשך הגיעו המכות, הצלפות שוט בעוצמה מטורפת על הטוסיק והגב כשאני מאולץ לספור. קיוויתי שהיא תסתפק בזה, כי באמת חטפתי ממנה מכות רצח, אם כי ידעתי שאין הרבה סיכוי. כשנקשרתי למיטה חששתי שהיא תשאיר אותי ככה ללילה, אבל לשמחתי היא שחררה לי את האזיקים אחרי העונש. קיוויתי שזה הסתיים, אבל כשהיא סיימה להרביץ לי – היא כמובן הכריחה אותי להודות לה, כמו שהיא אוהבת ואני שונא, ואז לקחה חבל וקשרה לי את הרגליים ללילה. היא השאירה לי קצת מרווח שאם אני צריך לקום לשירותים או משהו שאוכל ללכת בלי להעיר אותה, אבל הזהירה אותי שלא אעז לשחרר את הקשירה עד שהיא לא משחררת אותי. לא ממש חשבתי לנסות, וזה גם לא היה כל-כך נורא, הקשירה ברגליים. לא הכי כיף, אבל סך-הכל הייתי מרוצה שככה היא סיימה את העונש כי חששתי ששוב אשן עם ידיים קשורות או משהו, וזה באמת סיוט.

מאז, כבר קרה פה ושם שהיא שכחה את אחד מהרוטטים בחוץ, אבל היא לא תמיד שמה אותי באזיקים כשאמרתי לה. הפחד מלישון קשור שוב עשה את האפקט. אם כי, באחד מהימים האלה כשאמרתי לה שאני חרמן נורא והתחננתי שתאשר לי לאונן או שלפחות תקציב לזה עונש קל יותר ולא תקשור אותי ללילה שלם – היא שמה אותי באזיקים, כדי שלא אתפתה בטעות לאונן.

לפני כמה ימים, למשל, היה לי איזשהו אירוע, שלכבודו היא רצתה לשחרר אותי ושנשכב. הייתי מאד עייף, ולא הייתי מוכן לזה. אז נורא שמחתי להשתחרר, אבל ידעתי שהסקס לא יהיה משהו וכנראה יגמר מהר מדי, ולא יהיה מספק לשנינו. היא נתנה לי לבחור, אם אני רוצה לישון משוחרר או להינעל ולקבל סקס ביום אחר בשבוע. בחרתי לישון משוחרר, כי קיוויתי שאקבל סקס בכל מקרה ביום אחר בשבוע. היא הסכימה, ולראשונה מזה הרבה זמן ישנתי משוחרר בהסכמה. כן היה איזה לילה שישנתי לא נעול, אבל זה היה כי באחת מהנעילות העור של הזין נצבט והיא נתנה לי להישאר לא נעול עד שזה יחלים כי זה כאב נורא וחששנו שזה אולי יהיה מסוכן, אבל זה לא היה מתוך שחרור אז זה לא ממש חלק מהמשחק.

אמנם, מובן שמיד כשקמתי הבוקר היא שלחה אותי להינעל. אבל עדיין חרמן מאד, וגיליתי שיש רוטטים בחוץ שהיא לא נעלה בקופסה. שלחתי לה, במחשבה די נואלת שאולי הפעם היא תסכים באיזשהו תנאי או משהו, וכמובן שהיא אסרה עלי לגעת בהם ולא הסכימה להוריד מהעונש אם אעז לאונן. אבל אני חרמן ממש, ולא יודע אם אצליח להתאפק. לרגע היא אמרה שאקשור את עצמי, אבל ביקשתי שלא והיא לא המשיכה עם זה. וידאתי שהיא בסדר עם זה שאני לא נקשר, שזה לא ייחשב לי פסילה, והיא אישרה שאני יכול להיות לא קשור.

זהו בינתיים. נתראה עוד תקופה קצרה. 

אז יש באמת הרבה עבירות שאני יכול להיענש עליהן. לקום באמצע שאני עובד ואנחנו בזום בלי רשות, לא להיכנס לזום בזמן, לשכוח לנקות את הכיור אחרי שאני מתגלח, לשכוח לנקות את הכיור אחרי שטיפת כלים, להיות בווטסאפ כשאסור לי, אפילו לנהוג מהר מדי כשהיא אומרת לי להאט. אבל יש עבירה שאני כמעט לא יכול לשלוט בה, והיא רגישה כלפיה במיוחד ועד כה אני חוטף לא מעט עונשים וחמורים מאד בגללה.

קרה, למשל, שהיא נסעה לכמה ימים והשאירה אותי נעול, כמובן. אלא שבשלב מסוים גיליתי שהיא השאירה את אחד מהרוטטים מחוץ לתיבה הנעולה. שלחתי לה תמונה, והתחננתי שתאשר לי לאונן עם זה מעל הכלובון. מובן שהיא לא הרשתה, והזהירה אותי שלא אעז לגעת בעצמי עם זה. ניסיתי להחזיק, אבל זה היה קשה מאד. זה בעיקר היה קשה בלילה, כשזה היה ממש לידי והיה די מאתגר להתאפק ולא להשתמש בזה. בשלב מסוים החלטתי שאאזוק את עצמי. יש לנו אזיקי פרווה כאלה, מהימים שכל מה שעשינו היה קשירות וניליות עם אזיקי פרווה אדומים. אזקתי את עצמי, בהתחלה עם ידיים מאחורי הגב אבל ראיתי שאי אפשר לישון ככה. אז נקשרתי עם הידיים מקדימה, וישנתי ככה. וואלה, זה באמת עזר. מין תזכורת פיזית שלא לאונן. חוץ מהתזכורת הפיזית, בשביל לאונן אני צריך לראות או לקרוא משהו. בשביל זה אני צריך להחזיק את הטלפון. אם הידיים שלי קשורות – אני פיזית לא יכול לעשות את זה.

בבוקר שלחתי לה תמונה עם האזיקים, וסיפרתי לה בגאווה על הפיתרון שלי לחשק התמידי לאונן. בתגובה, היא הורתה לי להשאיר עלי את האזיקים למשך כל היום, עד שהיא תחזור. כל עוד אני עובד על המחשב אני יכול לפתוח את השרשרת שמחברת את האזיקים, כך שהם עדיין יהיו עלי אבל אני לא קשור כדי שאוכל לעוד. ברגע שאני קם מהמחשב, מבחינתה, לאכול, לשתות קפה או כל דבר – אני נקשר.

לא אכחיש, אני בהחלט נהנה מהשליטה שלה עלי, זה מחרמן ומדליק. אבל להיות קשור באזיקים יום שלם זה באמת קשוח. לאכול עם ידיים קשורות, להכין קפה, לסדר את הבית. היו פעולות מסוימות שהיא אישרה לי לשחרר בשבילן את הידיים, אבל מיד כשסיימתי נאלצתי להיקשר שוב.

היא די התלהבה מהעונש הזה שלי, על אף שהיא הדגישה שזה לא עונש. כלומר, היא מכריחה אותי להיקשר כדי להקל עלי לא לאונן – שזה מה שאמור לגרום לי, לכאורה, שלא להיענש. אמנם, היא כן הסכימה, אחרי מחשבה, לאפס לי את הפסילות שצברתי ולהחשיב לי את הקשירה הזו כעונש קל.

כל המצב הזה, של להיות קשור בכלל ולהיות קשור באזיקים כשבכלל אני זה שקושר את עצמי – בהוראתה – היה חדש לי לגמרי. אז שאלתי מיליון שאלות, כמו איך זה יהיה עכשיו (תכף ארחיב), אם היא נהנית מזה שאני קשור כשהיא לא בבית ולידי בכלל (נהנית מאד, מסתבר), מה הכללים שלי בלהיות קשור (לא להציק לה אם אני יכול להוריד את האזיקים, אם כי גם זה מעולם לא עלה לי בפסילה אז ממשיך לנסות את מזלי אולי היא תאשר לי להוריד את הדבר המציק הזה), מה אפשר לעשות ומה לא (האזיקים עלי תמיד. במחשב הם פתוחים, רק מונחים לי על הידיים, בכל פעילות אחרת – קושרים אותי), עד מתי ביום אני צריך להיות קשור (עד להודעה חדשה), ועוד כל מיני. מהשאלות האלה גם הבנתי שהיא מתכננת לקשור אותי גם בלי קשר, סתם כי יבוא לה. אבל עד כה היא לא עשתה את זה, רק כשהיו רוטטים בחוץ והיה חשש שאני אשתמש בהם. במצבים כאלה היא קשרה אותי, אבל לרוב כמניעה כדי שלא אוכל לאונן, לא כעונש או כי התחשק לה. אז מניח שסוף היא לא התחברה לעצם הקשירה שלי. לא מתלונן אמנם, זה סיוט להיות קשור. זה חם בידיים, מגביל תנועה וכל דבר לוקח יותר זמן.

יום אחרי, היא אמנם חזרה הביתה אבל כשהיא יצאה לעבודה שלחתי לה שהיא שכחה שוב את הרוטט בחוץ, וקיוויתי שאולי הפעם היא כן תאשר לי להשתמש בו. זה לא כזה הזוי, בעבר היו מקרים שהיא אישרה לי לאונן לזמן מוגדר מראש ועל סיפור או סרטון שהיא מאשרת. אבל הבקשה הזו כמובן עלתה לי ביום נוסף באזיקים. מאז, בכל יום שהיא שכחה איזשהו רוטט, איך שסיפרתי לה שיש רוטט לא בקופסה וביקשתי רשות להשתמש בו – היא הורתה לי להיקשר באזיקים מיד.

אמנם, לא תמיד היא קושרת אותי, גם כשהיא יודעת שאני נמצא ליד אחד מהרוטטים, לדעתי כי היא קצת רוצה להעניש אותי. ועל לגמור בלי רשות ממנה – הו, על זה קיבלתי את העונשים הכי אכזריים ויצירתיים. קרה למשל שראיתי שאחד מהרוטטים שלנו בחוץ, לא התאפקתי ואוננתי. אמנם, כמובן שמיד התוודיתי. מאז שאני נעול, אני רואה את עצמי כפוף אליה ולשליטה שלה בי לגמרי וגם אם אני עושה משהו שאני בוודאות איענש עליו – אני לא מסתיר ממנה כלום, ושהיא תחליט מה לעשות לי. לפעמים אני מקווה שהיא תתחשב בזה שהתוודיתי מרצוני ותקל עלי בעונש, וגם אומר לה את זה. אבל היא לרוב לא מתחשבת בזה, כי מבחינתה זה מובן מאליו שאם עשיתי משהו לא בסדר – אני צריך להגיד לה ולקבל את העונש המגיע לי. גם כעת היא כעסה מאד, וידעתי שמחכה לי עונש מיוחד, אבל לא ידעתי מה.

יום אחרי היא חזרה מהעבודה, וכמו בפעם הראשונה שהיא הענישה אותי – היא הורתה לי להסתובב ולהישען על גב הספה, להגיש לה את הטוסיק, הפעם כשאני גם בלי תחתונים. שיערתי שבטח היא הולכת להחטיף לי מכות, בטח עם השוט או משהו כואב אחר, ולמרות שהיא יודעת להרביץ לי בצורה כואבת במיוחד – הופתעתי שזה מה שהיא בחרה לעשות, כי ידעתי שהיא מחשיבה את זה עונש ״קל״ ( בחיי שזה לא).

הו, כמה שהתבדיתי. היא הלכה וחזרה, כשהיא אוסרת עלי להסתובב לראות מה היא עושה. היא חזרה, ושלחה יד לאשכים הנעולים שלי. לפני שהבנתי מה היא מתכננת לעשות לי, הביצים שלי הוכנסו לצלוחית עם קרחונים קפואים. צרחות אימים. זה היה – בפער – העונש הכי אכזרי שקיבלתי עד אותו יום. צרחתי, התחננתי שתוציא לי את הביצים משם, שאני אלמד את הלקח, שאני לא יכול. היא נהנתה עוד קצת מהצרחות שלי, הוציאה את הביצים הקפואות שלי, עוד קצת מכות לטוסיק וזהו. אחרי זה היא הסבירה לי שהעונש הותאם במיוחד לעבירה הספציפית – אני הייתי חרמן וחם, אז היא רצתה לקרר אותי.

ואם חשבתי שזה העונש הכי קשוח שאקבל, טוב, לא הייתי קרוב. עבר קצת זמן, כי העונש כן נשאר איתי ופחדתי שהיא תעניש אותי עוד. אבל מתישהו לאחרונה כן התחרמנתי, וניצלתי את זה שאחד מהרוטטים בחוץ, וגמרתי. העונש על זה כבר היה העונש הכי חמור וארוך שקיבלתי, אי פעם. היא הבטיחה לי עונש חמור, אבל עבור כמה ימים מאז שהתוודיתי וכלום. קצת קיוויתי שהיא שכחה או שוויתרה לי, אבל אז לילה אחד היא הורתה לי לשבת וקשרה לי את העיניים. כשאני עם עיניים קשורות ולא יכול לראות כלום, היא אמרה לי לתת לה את הידיים, ולראשונה בחיי קשרה לי את הידיים בחבל קשירה. זה חבל שעד כה שימש אותנו רק לקשירה שלה, בסקס, אני מעולם לא נקשרתי בו. זה קשירה צמודה והדוקה של הידיים, הרבה הרבה פחות נוחה מהקשירה של האזיקים שהיא יותר חופשית ומאפשרת תנועה.

בסדר, הבנתי שהיא מתכוונת להעניש אותי יותר בחומרה ולכן קושרת אותי עד סוף העונש. ובאמת, היא הורתה לי להסתובב על שש, כרגיל כבר, ולהגיש לה את הטוסיק לעונש. זה היה קצת יותר קשה כי הייתי קשור בידיים די הדוק, אבל כבר לא התלוננתי כי זה רק מרגיז אותה יותר ואז העונש עלול להיות חמור יותר. חטפתי מכות רצח, הצלפות שוט אכזריות ממש, ודי הרבה. תוך כדי צרחות הכאב שלי, שלא הושתקו כי נראה שהיא רצתה קצת להתענג עליהן, שיערתי שהכמות המטורפת של המכות שאני חוטף היום והעוצמה שהיום הייתה חזקה ממש זה כנראה הדרך שלה, יחד עם הקשירה ההדוקה בידיים, להעצים את העונש שהיא מחשיבה לעונש ״קל״ כזכור. מה שלא שיערתי זה שמבחינתה העונש רק התחיל.