עבר די הרבה זמן מאז הנעילה האחרונה.
הפסקנו עם זה בהחלטה משותפת, בגלל סיטואציות של שנינו שקצת הפריעו למוּד. לקחנו מזה הפסקה, במטרה מתישהו לחזור לזה, אני מקווה, כשהסיטואציה תאפשר והחרמנות תחזור.
ובכן, עבר מאז הרבה זמן, הסיטואציה המורידה חלפה, והחרמנות חזרה ביג טיים.
והנעילה לא.
בפודקאסט (מעולה ומומלץ למי שלא מכיר) שהתחלתי לשמוע, (פודקאסט על BDSM, כדבריהן), הכירו לי הרבה מאד מונחים שאולי הכרתי מתוך שימוש והחיים עצמם אבל לא טרמינולוגית. אז בין השאר הן דיברו על CNC - Consent non-consent.
מניח שגולשי וגולשות הכלוב מכירים את זה, אבל למי שכמוני לא הכיר את המונח הרשמי - זה מתאר מצב די בסיסי בבדס״מ, של הסכמה ללא הסכמה. הן הסבירו שזה בגדול מתאר מצב בו האדם מסכים לעבור חוויה של חוסר הסכמה. זה פרדוקס שלדעתי נמצא בבסיס של המון פרקטיקות בדס״מיות. למשל, אני מסכים שאשתי תנעל אותי, ומסכים שהיא תעניש אותי. אבל כדי שזה יעבוד, אני חייב שזה ייחווה כמשהו שאני לא רוצה אותו. אני לא רוצה את המניעה, אני רוצה לאונן! אני לא רוצה לקבל מכות, או להיקשר, או וואטאבר. זה בעצם לשחק עם המוח, לגרות אותו לנקודה שבה הוא נהנה מספיק למרות שכל הסיטואציה היא כמובן בהסכמה מלאה.
למוח, איכשהו, זה לרוב מספיק. אנחנו פשוט צריכים להגיד לעצמנו שאנחנו לא רוצים כרגע את העונש, הקשירה, המכות, וזה מספיק כדי שהמוח יחווה את זה כשליטה. המוח בעניין.
היא הדגימה את זה בפודקאסט בשתי צורות. הראשונה היא פשוט, כמו שאפשר לדמיין, בסשן שבו למשל הנשלט מתחנן ומבקש רחמים מהשולט (הן כינו את זה טופ ובוטום, בהקשר ספציפי, כי לפעמים שולט יכול לצוות על הנשלט להיות טופ בסשן נקודתי), למרות שכמובן כל הסשן בהסכמה ובעצם הנשלט כן מעוניין במכות, בקשירה ובכאב. השניה היא מורכבת מעט יותר ודורשת, אני מניח, רמה גבוהה יותר של מיומנות ותרגול, והיא קורית כשזוג נמצא ביחסי שליטה 24/7, ובהינתן שהנשלט סומך לחלוטין על השולט. במצב כזה השולט יכול להחליט לעשות משהו לנשלט, או להכריח את הנשלט לעשות משהו, גם אם הנשלט לא מעוניין כרגע. זה בעצם לתת לשולט הסכמה מראש לכל דבר שיעלה בדעתו, מתוך אמון מלא בהיכרות עם השולט ובידיעה שהשולט לא ינצל את הכוח הזה לעשות משהו שיהיה מעבר לגבולות הקשיחים של הנשלט. מקווה שהסברתי את זה טוב.
במקרה שלי, זה מתבטא בזה שאני לא באמת יכול לדבר איתה על הכלובון. זה חייב לבוא ממנה. זה חייב להיות מרצונה, ולא מרצוני. נשלטים כאן יבינו, אני מניח, על מה אני מדבר.
ובינתיים, זה משפיע ממש על הסקס שלנו. שבגדול אין אותו. וכשהיה פעם אחת הוא הרגיש ממש לצאת ידי חובה, מצד שנינו בגדול. ודווקא זה בא אחרי כמה ימים שהחלטתי שאני לא מאונן ולא נוגע בעצמי בכלל כדי לשמור את עצמי אליה. ואז הגיע הסקס הדי גרוע הזה והוריד לי את כל המוטיבציה.
אז אני מאונן כי אני חרמן, הרבה פעמים מאונן עליה, אבל גם יודע שזה לא טוב לי, ושזה פוגע לי בסקס ולכן גם בקשר איתה. זה די מבאס, ואני מוצא את עצמי יותר ויותר פעמים ממש מתגעגע לתקופות נעילה. לידיעה שאין לי אפשרות לאונן, כמה חרמן שלא אהיה, ואת כל החרמנות שלי אני מפנה אליה בלבד.
בעבר, הרבה לפני שהכרתי את אשתי, היו לי איזה שתי דקות שבהן הייתי רווק. באותה תקופה הייתי מאונן כמעט כפייתי. כמעט, כי הרגשתי שאני שולט בזה אבל לא ממש רוצה להפסיק. הרגשתי שזה כבר מתחיל קצת להפריע כי בכל לילה הייתי מאונן במיטה לפני שהלכתי לישון, ולא קרה אפילו פעם אחת, לא משנה כמה עייף הייתי, שלא אוננתי לפני. ניסיתי לייצר לעצמי מחסום פיזי מלאונן, והשתמשתי בפרקטיקה שכבר כתבתי עליה כאן בעבר - בכל לילה כשנכנסתי למיטה לבשתי חיתול. לא השתמשתי בו בכלל, ואם הייתי צריך במקרה להשתין בלילה הורדתי אותו והשתנתי כמו בנאדם. זה נועד רק כדי לייצר עוד מחסום פיזי שימנע ממני לגעת בעצמי. מובן שיכלתי בכל רגע להוריד אותו, אבל זה כן עזר קצת.
אני מספר את זה, כי היום אחרי הרבה שנים השתמשתי בחיתול שוב למטרה הזו בדיוק, בניגוד לשימושים שתיארתי בפוסטים קודמים. היום לבשתי חיתול כי הייתי חרמן וכבר ממש עמדתי לאונן ואז החלטתי לשים חיתול ׳במקום׳. בשעות שהייתי איתו - זה בהחלט עזר.
לא יודע למה. זתומרת, בסוף זה הכל מנטלי הרי. אני יכול בכל שלב לאונן, וגם כשאני נעול אני יכול בכל רגע להפסיק את המשחק, לנסות להתחכם עם הכלובון, הכל אפשרי. אבל למשל בתקופות נעילה ארוכות כשמצאתי בבית את אחד מהרוטטים (שאמורים להיות בקופסה נעולה) - בהתחלה, כזכור, שמתי לעצמי אזיקים על הידיים כדי ׳להזכיר׳ לעצמי לא לאונן עם זה, אחרי שגיליתי שאפשר להרטיט את הכלובון ולגמור גם כשאני נעול. בהמשך אשתי השתמשה בזה באותו אופן, וגם כשלא רציתי הכריחה אותי לשים אזיקים כשאחד מהרוטטים היה בחוץ בזמן שרק אני הייתי בבית. זה אזיקי פרווה וניליים כאלה, שכמובן שיכלתי להוריד בכל רגע. אבל זה כן עזר לי להיות בספייס שהייתי צריך להיות. מעניין איך זה פועל.
כל זה היה פעם. אולי זה יחזור, אולי לא.
תודה למי שקרא/ה. מתנצל. הזהרתי מראש שלא צריך לקרוא.
