טארה

אתה: "קראתי את מה שכתבת בכלוב
את מופלאה בעיני
פשוט אדם מופלא
לעולם לא אותר עליך
בצורה כזאת או אחרת
תמיד נהיה שייכים
!
תמיד
!
יש ביננו הרבה מעבר למה שנוכל להרשות לעצמנו לאבד
.
מה שלומך
ספרי לי קצת
....?"

"אני עייפה ועצובה, ויש בי תחושה שלדבר אין משמעות, ואולי אפשר לייצר משמעות אבל אין לי כוחות לייצר דבר. אני רוצה שהתחושה הזו פשוט תהיה קיימת.
במצב רוח כזה הייתי מוכנה להסתגר בחדר עם מישהוא מסויים שיחבק, וילטף, וילחש.
לכמה שעות ארוכות. להעלם בתוך יש אחר. "


"גם אני זקוק לחיבוק הזה
בדיוק לאותו החיבוק

אולי נתחבק בשבוע הבא

סוף שבוע מקסים

שלך"

"בימים האחרונים לא רציתי לכתוב לך. הקשתי את ליבי ולא אמרתי לך כמה שהטקסט ששלחת מקסים. וגם שאתה עוד יותר מקסים בעיני ששלחת אותו.
התבוננתי על המילים הרכות שלך, ויחד עם האהבה וההתרגשות ישבה שם סקפטיות,

והנה שוב אני מתרככת.
משהו שכתבת היום ריכך .
אולי הרצון שלך גם לחיבוק. וגם הרצון שלי שמציף אותי ולא נותן לי להישאר במחוזות השכל.
אני לא מתקשרת אליך ואתה לא מתקשר אלי. זה בטח לא בגלל שאין זמן. זה בגלל משהו אחר. אולי אתה יודע למה? לא יודעת למה אתה. אני הרגשתי שאני לא רוצה. שלא אהיה טבעית בשיחה איתך, בגלל הסקפטיות הזו. שמאחורי המילים יהיו לי יותר מדי מחשבות על דברים שלא אוכל להגיד.
________________________________________

אני עדיין מרגישה שמגיע לנו משהו אחר ביחד. אחר מקודם.
אתה:
" יהיה לנו מאלנתאלפים זמן ביחד
עוד תראי
.
אוהב"
אני:
אוהבת אותך, על הכל...

המילים שהגיעו הרחיבו בתוכי את המרווחים. אני יכולה לנשום יותר בקלילות.
אני יודעת שאתה שם, אני יודעת שיש בך התכוונות לכאן, ובאופן מרגיע ומפתיע, זה באמת מרגיע. זה מאפשר לי לנשום בקלות יותר. אינני זקוקה לשמוע את קולך. אני יודעת שאתה קיים.
בחדר הטיפול הפסיכולוגי לומדים סיבות להתנהגויות. הכל הופך לסיבתי עד כדי כך שכמעט - כמעט אפשר להאמין שאין דבר כזה "מישמיים" אין גורל. אין דברים שהם מעבר ליכולת ההבנה - כי הכל מותנה במקום בו גדלת, בתשומת הלב שקיבלנו או לא קיבלנו כשהיינו קטנים.
הפסיכולוג יגיד שהאטרף נובע מצורך, לא מחיבור שיש בו המון ייחוד, זו לא אהבה.

כמה ימים ניסיתי לזהות את הצורך, והלכתי איתו מכות.
אחרי שכתבת, פתאום יצא אוויר המלחמה ונשארה רק האהבה. בלי ניתוחים פסיכולוגים של צורך. אני פשוט אוהבת אותך, וכשאתה שותף להרגשה הזו, אני לא צריכה להתגושש עם שום דבר.

אני מוקסמת מהעובדה שאין לנו עכשיו צורך ביישום פיזי של האהבה שלנו. והנה אפשר לדבר על האהבה שלנו. כמה נעים, כמה ממלא. היא קיימת, כי בלעדיה לא הייתי עושה בתוכי את כל הסלטות הפנימיות בימים האחרונים.

איזה צליל נעים יש למילים "אני אוהבת אותך" כשהן נאמרות ללא משקעים.