טארה

אתה: "קראתי את מה שכתבת בכלוב
את מופלאה בעיני
פשוט אדם מופלא
לעולם לא אותר עליך
בצורה כזאת או אחרת
תמיד נהיה שייכים
!
תמיד
!
יש ביננו הרבה מעבר למה שנוכל להרשות לעצמנו לאבד
.
מה שלומך
ספרי לי קצת
....?"

"אני עייפה ועצובה, ויש בי תחושה שלדבר אין משמעות, ואולי אפשר לייצר משמעות אבל אין לי כוחות לייצר דבר. אני רוצה שהתחושה הזו פשוט תהיה קיימת.
במצב רוח כזה הייתי מוכנה להסתגר בחדר עם מישהוא מסויים שיחבק, וילטף, וילחש.
לכמה שעות ארוכות. להעלם בתוך יש אחר. "


"גם אני זקוק לחיבוק הזה
בדיוק לאותו החיבוק

אולי נתחבק בשבוע הבא

סוף שבוע מקסים

שלך"

"בימים האחרונים לא רציתי לכתוב לך. הקשתי את ליבי ולא אמרתי לך כמה שהטקסט ששלחת מקסים. וגם שאתה עוד יותר מקסים בעיני ששלחת אותו.
התבוננתי על המילים הרכות שלך, ויחד עם האהבה וההתרגשות ישבה שם סקפטיות,

והנה שוב אני מתרככת.
משהו שכתבת היום ריכך .
אולי הרצון שלך גם לחיבוק. וגם הרצון שלי שמציף אותי ולא נותן לי להישאר במחוזות השכל.
אני לא מתקשרת אליך ואתה לא מתקשר אלי. זה בטח לא בגלל שאין זמן. זה בגלל משהו אחר. אולי אתה יודע למה? לא יודעת למה אתה. אני הרגשתי שאני לא רוצה. שלא אהיה טבעית בשיחה איתך, בגלל הסקפטיות הזו. שמאחורי המילים יהיו לי יותר מדי מחשבות על דברים שלא אוכל להגיד.
________________________________________

אני עדיין מרגישה שמגיע לנו משהו אחר ביחד. אחר מקודם.
אתה:
" יהיה לנו מאלנתאלפים זמן ביחד
עוד תראי
.
אוהב"
אני:
אוהבת אותך, על הכל...