אני אוהבת אותך מאוד, אבל אני לא רוצה להיות הסאבית שלך.
אתה מקסים, אבל אני לא רוצה שתהיה האדון שלי.
אני מכבדת אותך, אבל כשאתה אומר לייד חבר שלך: "טוב, אם היום את לא יכולה לבוא- נדחה את הקילור לפעם אחרת"- זה מעליב אותי. הוא הרי לא מכיר אותי, ואתה מוציא לי שם של משהו שאני לא.
אמרת שאתה אוהב אותי. אם באמת היית אוהב אותי, לא היית מתעלם בעקביות מהעובדה שאני דומית ומנסה לקלר אותי כל הזמן.
אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה צחוק אצלך. אתה ממש מעצבן לפעמים.
היום שאלת אם אני דואגת. אמרתי שכן. שאלת כמה. עניתי שעד לירח ובחזרה. ולך זה לא מספיק... מה אתה רוצה שאני אעשה במצב הנוכחי של המערכת-לא מערכת שאנחנו נמצאים בה? הרי יותר מזה אני לא יכולה לתת... ואתה.... האם אתה בכלל רוצה?
בוא רק נסגור את זה פה, ואסיים בכך שאומר שלפני שאהיה מקולרת לך, אתה תשים לי טבעת על האצבע. אל תזיין לי את השכל יותר, כי אין לי בעיה לקום וללכת ולא לשמוע את השטויות המעיקות האלה על קילור ועל "חמש הדומיות האמיתיות של הקהילה". בולשיט.
ולמרות הכל, אני מתה עליך כי אתה חמוד נורא. תמיד אהיה שם בשבילך...
לפני 20 שנים. 11 ביוני 2004 בשעה 15:44