מילים כדורבנות

לראשונה מזה המון זמן, אני רוצה לכתוב לבלוג שלי ואין לי על מה. נמאס לי לכתוב על הדום שמנסה לקלר אותי. נמאס לי לכתוב על כמה בא לי שפחה. נמאס לי לקטר על השותפות האהבלות שלי.
אז על מה אני אכתוב?
השבוע שוב קיבלתי במתנה בושם מגניב (דולצ'ה וגבנה אדום), גרגירים ומי פנים של "אהבה". היה לי נורא נחמד. נראה לי שלא אעזוב את העבודה. הרי אני לא ילדה פחדנית, ואם קשה לי, אז אני מתמודדת כמו גדולה ולא בורחת.
אז אין לי חבר, אז מה? זה לא אומר שארוץ לזרועותיו של הבחור הראשון שיציע לי להיות אשת חיקו, ובטח זה לא אומר שאשכון בין זרועותיו למרות שהוא לא הגבר שהייתי רוצה. אז אני אהיה קצת לבד, אז מה? לא אסון גדול. הבדידות היא לעתים ברכה.

יש לי אותי, את החברים שלי ואת הדגים שלי. טוב שכך.