לפני 20 שנים. 18 ביוני 2004 בשעה 10:58
כוססססאמק, בא לי לבכות! אני לא יודעת למה, אבל פשוט בא לי להיזרק על המיטה, לחבק את הדובי ולבכות עד שהעיניים שלי יצאו מהמקום מרוב דמעות. אני כל כך עצובה, ואין לי מושג למה! וכל מה שאני רוצה זה לדפוק את הראש בקיר ולבכות ים של דמעות. ים עם גלים. מין בכי כזה ששובר את הלב לכל מי ששומע...
יש לי מין גוש כבר שיושב לי על הלב, ונראה לי שלא אוציא אותו גם אם אבכה מאתיים שנה פלוס חמש דקות בשביל הפרוטוקול.
ומה לעזאזל הבעיה שלי? מהרגשות לאידיוט ההוא כבר נפטרתי, כנראה שמעולם הם לא היו קיימים ממילא. היהום מישהו אמר לי שהוא אוהב אותי (אבל אני לא מאמינה לו), ודיברתי עם כמה חברות שלי. ובכל זאת, בשם אלוהים, בא לי לבכות!