שוב לראות את שמו
שוב להיזכר בשיחות הטלפון האינסופיות
שוב לראות את פניו מול עיני
בוווואאאהההההה!!!!!!!
זה לא שיר אהבה, לעזאזל!
אם הייתי תופסת אותו היום, הייתי צולבת אותו על מתקן הכביסה של אמא שלי, ובנוסף לתחושת הפחד מנפילה, היה מתנחל עליו כאב שורף של שעווה משני נרות שהייתי מחזיקה בכל יד. הוא לא אוהב שעווה...
ואחר כך?
אחר כך הייתי מורידה אותו על 4, לוקחת איזה שטרונגול מטורף או באט-פלאג ודוחפת לו לאמ-אמא של פי הטבעת שלו. שיעור אנטומיה. בלי KY!!!!
ואחרי זה?
אחרי שהייתי מרגיעה לו את המקום בכך שהייתי מורידה לו כמה סטירות טובות ונובחת עליו קלות על כמה שהוא זונה מטונפת ויש לו טעות מרה לחשוב שמשהו אחר מגיע לו, הוא היה מנקה לי את הנעליים. עם הלשון.
ומי שחושב שהוא היה מקבל ממני מ-ש-ה-ו (נניח- לגמור)...
טועה!!!!!
חלאת המין האנושי, נקמתי בוא-תבוא!
לפני 20 שנים. 25 בדצמבר 2003 בשעה 17:52